ארץ ישראל
ארץ זבת חלב ודבש
הבטחת השם לאברהם:
לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך.
ארץ ישראל
ארץ אשר תמיד עיני השם אלוהיך בה
מראשית השנה עד אחרית שנה
ארץ ישראל נבראה לפני כל הארצות, לפי שהייתה חביבה מכולם והיא מקודשת מכל הארצות.
ירושלים עיר הקודש היא ליבו של העולם, וקדושתה גדולה והיא שער השמים מימות עולם, ובה שורה השכינה יותר משאר מקומות שבעולם.
ארץ ישראל נקראת תבל. מלשון תבלין.
ר' שמעון בר יוחאי אומר, על שום שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום.
במדינה אחת יש אוצרות טבע, בשנייה נופים מרהיבים, ובשלישית אקלים נוח – אך תמיד חסר בהן דבר מה שנמצא במקום אחר. לעומת זאת ארץ ישראל היא פלא. בשטח קטן כל כך היא מצליחה לרכז נופים שבמדינות אחרות צריך לנסוע ימים שלמים כדי לעבור ביניהם. וכן אוצרות טבע שונים.
• שלג בצפון: החרמון, "העיניים של המדינה", שנותן לנו טעימה של אירופה בלב המזרח התיכון.
• עמקים פוריים: עמק יזרעאל ועמק החולה, עם שדות ירוקים, מטעים וחקלאות שצובעת את הארץ בכל צבעי הקשת.
• יערות וחורשים: מהכרמל הירוק ועד ליערות ירושלים והרי יהודה.
• מכתשים ייחודיים : מכתש רמון והמכתשים בנגב – תופעת טבע נדירה שקיימת כמעט רק אצלנו.
• מעיינות נסתרים: מאות מעיינות מים מתוקים הנובעים מהצפון ועד למדבר יהודה.
• ים כינרת וים המלח שאנשים מכל העולם מגיעים אליו להתרפא מבעיות עור שונות.
ארבע אמות בארץ ישראל
• מצוה ללכת ארבע אמות בארץ ישראל, וזוכה ע"י כך לחיי העולם הבא", הסבירו המפרשים: אדם שבא לארץ ישראל, ויודע ש"עיני ה' אלקיך בה" בארץ ישראל, כשעובר ארבע אמות ומהרהר בתשובה, תשובתו מתקבלת . (מהרב מרדכי אליהו זצ"ל)
• כל גרגיר עפר בארץ ישראל יש בו קדושה. (הרב בן ציון מוצפי שליט"א)
• השינה בלילה בארץ ישראל היא תחת יד השכינה ובחו״ל תחת יד מלאך לא טהור. (הרב מוצפי שליט"א)
• לימוד תורה של פסוק אחד בישראל שווה לימוד של מיליוני שעות בחו״ל.
כל פסיעה - מצוה
פעם אחת, תלמיד של הרב שלמה זלמן אוירבך ביקש ממנו רשות לצאת מהישיבה כדי לנסוע לצפון ולבקר בקברי צדיקים. הרב הסתכל עליו בחיוך ואמר לו: "בשביל מה לנסוע עד לצפון? כשאתה הולך ברחובות ירושלים, כל פסיעה שלך היא מצווה של יישוב ארץ ישראל. כשאתה רואה עץ צומח או פרח פורח כאן, זו הוכחה חיה להשגחת השם. למה לחפש צדיקים רחוק, כשהארץ עצמה היא "צדקת ה?'"
המבט שווה יותר מכל ארמון
מרן הרב אלישיב זצ"ל היה ידוע בכך שכמעט ולא יצא מביתו ולא זנח את ספריו במשך עשרות שנים. הוא התגורר בדירה צנועה מאוד בשכונת מאה שערים. פעם אחת הציעו לו לעבור לדירה מרווחת ומוארת יותר. הרב סירב. כששאלו אותו מדוע הוא מתעקש להישאר בדירה הקטנה, הצביע על החלון ואמר: "מהחלון הזה אני יכול לראות את האוויר של ירושלים. בשבילי, המבט הזה שווה יותר מכל ארמון שבעולם".
ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים
פעם הלכו רבי עקיבא וחביריו ליד הר הבית וראו שהוא חרב ושומם ושועלים מהלכים במקום קודש הקודשים, והחלו לבכות על גודל החורבן, ורבי עקיבא החל לצחוק, שאלו אותו לפשר הצחוק, ואמר:
"עכשיו שאני רואה שמתקיימת נבואת הנביא אוריה, בטוח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה": "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה".
ואכן רואים אנו לנגד עיננו את התגשמות הנבואה.
והנה יהודים חוזרים לארץ ישראל, הארץ הקדושה, הארץ הנבחרת השוממה וארץ ישראל פורחת, הופכת את עורה ומכירה את בעליה האמיתיים להם חיכתה 2000 שנה.
ארץ ישראל היא לא נדל"ן, היא נשמה
בחדרו של הרב קוק הייתה תלויה מפה גדולה של ארץ ישראל. בכל פעם שהיה שומע על נקודה חדשה שהתיישבו בה, או על כביש חדש שנסלל, היה ניגש למפה בעיניים בורקות.
תלמידיו סיפרו שכאשר הוא היה מדבר על חברון, שילה או בית אל, הוא לא דיבר עליהן כעל מושגים היסטוריים, אלא כעל "איברים מהגוף שלו". הוא היה אומר: "ארץ ישראל היא לא נדל"ן, היא נשמה".
להשיב לתחייה את הארץ השוממת
"פתח תקוה", היא אחת היישובים שבעבר היתה מקום של ביצות, ואמרו שהאויר רעיל והמוות שולט בו וב"ה ייבשו את הביצות והפכה לעיר גדולה ויפה.
הקמת פתח תקווה בשנת תרל"ח (1878) הייתה מעשה של גבורה יהודית. קבוצת יהודים חרדית מירושלים, ובראשם רבי יואל משה סלומון ויהושע שטמפפר, החליטו לעזוב את נוחות העיר לטובת ביצות הירקון.
הסיפור המפורסם ביותר הוא על הרופא היווני, ד"ר מזרקי, שנשלח לבדוק את האדמה שנרכשה (אומ-לבס). הוא ראה שאין שם ציפורים וקבע: "מקום שאין בו ציפורים, סימן שהאוויר רעיל והמוות שולט בו".
רבי יואל משה סלומון לא נרתע. הוא האמין שברגע שיהודים יחזרו לעבד את האדמה, הברכה תחזור אליה. על הסיפור הזה נכתב השיר (שלימים הולחן): "בבוקר לח בשנת תרל"ח,... " בשיר מסופר על היום שרכבו על סוסים מיפו לראות את המקום שהיה מלא ביצות. ועל יואל משה סלומון שנשאר לישון שם בלילה. ובבוקר שמע ציוץ של ציפורים ומזה הבין שיש תקווה למקום
באביב שנת תרל"ט - חגגה קבוצת המייסדים את חג הפסח הראשון במושבה החקלאית החדשה. ובעודם יושבים סביב שולחן הסדר קראו בהתרגשות:
"עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו'… שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה… אנחנו הננו היום הציפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה.
גוש קטיף: פריחה מתוך החולות
גוש קטיף היה פלא התיישבותי. מה שהיה דיונות חול שוממות וצהובות, פרח בזכות עמל כפיים ואמונה.
"החול הוא זהב":
כשהקימו את היישובים הראשונים, מומחים חקלאיים אמרו שאין סיכוי לגדל דבר על החולות הללו. אחד המייסדים היה נוהג לקחת חופן חול בידו ולהראות לאורחים. הוא היה אומר: "לאנשים מבחוץ זה נראה כמו לכלוך, אבל בשבילנו זה זהב. זה החול שדרכו עליו האבות שלנו".
• נשים בגוש, שהיו אומרות גם כשהרוח מביאה חול לתוך הבית, הן לא מתלוננות. הן היו אומרות: "זה חול של ארץ ישראל, זה חול קדוש".
• חקלאי הגוש היו ידועים בכך שהם "מדברים עם הצמחים". מבחינתם, כל חממה הייתה בית כנסת קטן. הם האמינו שהאדמה "מגיבה" לאהבה של מי שמעבד אותה, ובאמת, הפריחה שם הייתה מעל לטבע.
הנס של "ירקות ללא חרקים"
אחד הביטויים המדהימים לאהבת הארץ בגוש קטיף היה הפיתוח של חקלאות נקייה מחרקים. החקלאים שם לא חיפשו רק פרנסה, אלא רצו שכל יהודי יוכל לאכול מתוצרת הארץ בקדושה ובהידור.
מתיישבי גוש קטיף ראו בחקלאות שליחות. הם פיתחו שיטות גידול מתקדמות (כמו ירקות ללא חרקים) שהפכו לשם דבר בעולם. הרבנים בגוש, תמיד הדגישו שהחיבור לאדמה מחבר את האדם לשורשיו.
"הזורעים בדמעה"
מסופר על זקן אחד מגוש קטיף שבימים האחרונים לפני הפינוי, ראו אותו משקה את הגינה שלו בדייקנות. שאלו אותו: "למה אתה משקה? הרי עוד מעט הכל ייעקר?". הוא ענה בפשטות: " ארץ ישראל צמאה, ואני מחויב להשקות אותה כל עוד אני כאן. האהבה שלי לאדמה לא תלויה בשאלה כמה זמן אשאר עליה".
חכמים רבים נהגו לנשק את אבני הארץ ועפרה, מתוך הערכה למקום המקודש.
הנשיקה לאדמה בנמל התעופה
עולי תימן הביאו איתם אהבה יוקדת, תמימה וטהורה לארץ ישראל, כזו שנשמרה בגלות קשה במשך אלפיים שנה.
עדים שהיו במבצעי העלייה מספרים על מחזה שחזר על עצמו שוב ושוב: ברגע שדלתות המטוס נפתחו והמדרגות הוצבו, העולים ירדו בריצה לא כדי לקחת את חפציהם.
זקנים כצעירים, פשוט נפלו על פניהם ונישקו את המסלול . הם לא חיכו להגיע לירושלים או לכותל; עבורם, כל סנטימטר של אדמה בארץ ישראל היה קדוש באותה מידה. הם בכו בדמעות שליש ובירכו "שהחיינו" מתוך עומק הלב, כשהם מחזיקים בידיהם רק את ספרי התורה והסידור ששמרו עליהם בגלות.
האדמה הזו היא קודש
רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים" הקדוש) עלה ממרוקו לירושלים.
מסופר שכאשר הגיע לנמל יפו, הוא סירב לרכוב על חמור בדרכו לירושלים. הוא הסביר שאינו יכול להרשות לעצמו לרכוב על בהמה כשהוא דורך על אדמה קדושה כזו . את כל הדרך מיפו לירושלים עשה ברגל, כשהוא עוצר מדי פעם לנשק את האבנים ולברך על הזכות לדרוך על "נחלת ה'". הוא ראה בבניית הארץ לא רק עניין גשמי, אלא תיקון רוחני שמעלה את השכינה מהעפר.
ביקור הבן איש חי בארץ ישראל
בכ"ה בניסן ה'תרכ"ט יצא הרב יוסף חיים זצ"ל על מנת לעלות לארץ ישראל ולהשתטח על קברי הצדיקים שבה.
בשוב הרב יוסף חיים לבגדד הוא הביא איתו מעפרה של הארץ ופיזר אותו על רצפת בית הכנסת בו התפלל. הוא גם לקח אבן מאבני ירושלים וקבעו אותה בכניסה לבית הכנסת שינשקוה המתפללים. בבית כנסת זה היו מתפללים אלפי אנשים. כולם היו מנשקים את המזוזה ואחר כך את האבן הקדושה מארץ ישראל.
מקומות גבוהים המסוגלים לקבלת התפילות
מעובד מהרב בן ציון מוצפי שליט"א באתר דורש ציון
• הכותל המערבי שהשכינה לא זזה משם מעולם.
• מבין קברי צדיקים המקום הראשון במעלה הוא מערת המכפלה בחברון, מקום קברי האבות, (שהוא השער לגן עדן מקום עלית הנשמות) , עם קבר רחל. וכל תפילה הנאמרת על כל קבר צדיק בכל העולם כולו תעלה דרך מערת המכפלה.
• קבר רבי שמעון בר יוחאי אשר במירון.
• קבר רבי עקיבא אשר בטבריה עיר הקודש .
• קבר רבי מאיר בעל הנס אשר בטבריה.
• קבר רבנו האר"י ז״ל שנטמן בעיר הקודש צפת .
שם גם טמונים רבנו הרב משה קורדבירו ז״ל ומרן רבי יוסף קארו.
• ושאר קברי צדיקים בארץ ישראל.
(בספר חסידים, צוואה אות ה. ובזוהר תרומה כתב שכל התפילות של המתים מגיעים למערת המכפלה ומשם עולים, ולכן כתבו הפוסקים שהדבר כמעט מיותר ללכת להתפלל על הקברים בחו"ל .וכן תפילות הנאמרות בארץ הקודש בעלות תוקף יותר מתפילות הנאמרות בארצות הגויים.)
יציאה לחו"ל
כתב הרמב"ם שהותרה יציאה לחו"ל רק:
• ללמוד תורה,
• לשאת אשה,
• להציל מן העכו"ם
• או אם חזק הרעב בארץ.
היוצא לחו"ל כדי ללמד את בני חו"ל תורה, או לעודדם לעלות לארץ ישראל, מותר במקרה כגון זה לשלב בנסיעה גם טיול. אדם השרוי בדיכאון וטיול בחו"ל ירפאנו – מותר לו לנסוע לטיול. (מהרב מרדכי אליהו זצ"ל)
מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי
מקרה מרגש - הפתק בכותל - האם יש דרך חזרה?
שולמית הייתה הבת הקטנה במשפחה דתית מניו יורק. בגיל שבע עשרה כשאמה כבר לא הייתה בחיים היא פנתה לאביה ואמרה: "אבא, ביום ראשון הבא אני יוצאת לטיול בהודו עם עוד מספר חברות". אביה נדהם וניסה לשכנעה שהטיול לא בשבילה. אך היא בשלה: "אבא, אינני דתיה אני נוסעת לחפש את האמת אצל הבודהיזם ואני מקווה שתסלח לי".
נזעק האבא: "לסלוח? החלטת לזרוק את כל היקר והחשוב לי, איך אוכל לסלוח? אני ממש לא סולח!" אלו היו המילים האחרונות ששמעה שולמית מפי אביה! במשך שלוש שנים היא חיה בהודו, ועזבה את דרך. אך דבר אחד הפריע לה - שאבא שלה התעלם מהטלפונים ומהמכתבים שלה.
באחד הימים פגשה שולמית חברה מהתיכון, לאחר שיחה קצרה אמרה החברה: "שולי, הצטערתי לשמוע על אביך שנפטר מהתקף לב זמן קצר לאחר שעזבת, אומרים שליבו נשבר בגלל שעזבת". "אבא שלי נפטר? לא ידעתי" אמרה ובכתה. היא הבינה מדוע אביה לא ענה לה. תיכף ארזה את חפציה, נסעה לישראל ומשם לכותל המערבי.
כשהגיעה לכותל, החלה לבכות על כך שציערה את אביה. היא החליטה לכתוב מכתב ולתחוב אותו בין אבני הכותל. "אבא, אם נשמתך שומעת אני מבקשת ממך אבא'לה יקר, אנא סלח לי! לא התכוונתי להכאיב לך, מבתך האוהבת לעד שולמית".
היא ניסתה לתחוב את הפתק באחד החורים, אך כל פעם הפתק נפל. היא נעמדה סמוך למחיצת הגברים וניסתה להכניס את הפתק בין אבני הכותל קצת יותר בצד של הגברים. בניסיונה לתחוב את הפתק שלה נפל פתק אחר מאבני הכותל. כשהרימה את הפתק כדי להחזירו אל בין האבנים היא הבחינה כי כתוב עליו בגדול "שולמית". ליבה החל להלום בקצב, היא זיהתה שזה כתב ידו של אביה, פתחה את הפתק וקראה: "ריבונו של עולם! אנא רחם על שולמית בת רבקה, בתי הצעירה שנסעה להודו לפני חודשיים, תשמור עליה שתישאר תמיד יהודיה נאמנה, אם יכולתי הייתי רוצה לומר לה, 'שולי בתי, אני אוהב אותך, אמרתי שלעולם לא אסלח לך אך אני סולח לך מכל ליבי ומתפלל להקב"ה שיחזיר אותך בתשובה שלמה' מאביך האוהב אותך מאד מאד יעקב בן דינה".
דמעות הציפו את עיניה של שולמית שהחליטה באותו הרגע לחזור בתשובה ובהמשך זכתה להינשא לבעל ירא שמים...
לעיתים עקב מעשינו אנו בטוחים שאין כבר דרך חזרה, אין מחילה וסליחה למעשינו. יש לנו לזכור שאנו בניו של מלך, גם אם חטאנו והרבינו לפשוע אנו עדיין בניו של המלך.
ארץ נחלת אבותינו
השורשים של כל עם ישראל בארץ ישראל.
כאן התהלכו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב.
ומסרו נפשם כדי לחיות בה.
כאן היו שופטי ישראל, המלכים, הנביאים,
גם חכמי המשנה ישבו כאן ומסרו נפשם על קיום התורה.
אבותינו ואבות אבותיהם חלמו לחיות בה ולנשום את אווירה.
להשקות את האבנים בדמעות שמחה
רבי אריה לוין, "אבי האסירים", היה נוהג ללכת לכותל המערבי בכל הזדמנות, עוד לפני שהכותל שוחרר במלחמת ששת הימים (כשהיה אפשר להגיע אליו). מסופר שפעם אחת ראה אדם שעמד ליד אבני הכותל ובכה בכי תמרורים. רבי אריה ניגש אליו, הניח יד על כתפו ואמר לו: "יקירי, אל תבכה כל כך חזק. האבנים הללו כבר ספגו מספיק דמעות במשך אלפיים שנה. עכשיו, כשזכינו להיות כאן, בוא ננסה להשקות את האבנים גם במעט דמעות של שמחה על כך שאנחנו בבית".
שילם כסף רב לתפילה במערת המכפלה
כשהגיע רבי יוסף חיים – הבן איש חי זצ"ל, לחברון , רצה להיכנס למערת המכפלה, מקום האבות והאימהות הקדושים. אבל המוני ערבים התנפלו עליו ועל מלוויו. ה"בן איש חי" יצא בכאב לב גדול מהמקום. אבל לא בשביל לוותר.
הבן איש חי בירר ומצא שאחד מנכבדי הערבים בחברון הוא רודף בצע, זימן אותו בחשאי ואמר לו שהוא מוכן לשלם ביד נדיבה אם ייקח אותו לחברון ויאפשר לו להתפלל בסמוך למערת המכפלה. הערבי הביא את ה"בן איש חי" בחשאי אל המערה והמתין שעה ארוכה עד שהרב סיים את תפילתו, ולאחר מכן החזיר אותו בשלום לירושלים.
קבר רחל
ייסוד ישיבה בקבר רחל
הרב סלמן מוצפי זצ"ל ייסד את ישיבת "בני ציון" בקבר רחל, הישיבה פעלה בציון הקדוש יום יום עד מלחמת השחרור בשנת ה'תש"ח, אז עברה לבית־הכנסת בשכונת מקור ברוך.
בכל יום היה מגיע לקברה של רחל אמנו עליה־השלום עם ציבור תלמידיו, ללמוד ולהתפלל. בלילות שני ואור ליום השישי, היו באים למעלה ממאה אנשים, זקנים וצעירים, בני־תורה ואנשי עמל, שישבו עימו ולמדו ברצף, משקיעת־החמה עד חצות־לילה..
רחל אמנו במבצע עופרת יצוקה
סיפור ממוסדות קבר רחל
גדוד של צה"ל מתקדם לעבר בית מסויים בעזה, קצין של צה"ל דופק על הדלת ויוצאת אליו אשה מבוגרת עם מטפחת , הקצין אמר לה בערבית זוזי אנחנו רוצים לבדוק את הבית והאשה עונה לו בעברית: אל תכנסו לבית הזה הוא ממולכד.
החיילים מחליטים להמשיך לבית נוסף ומיד אחר כך לברר מה יעשו בנוגע לבית הקודם , החיילים מגיעים לבית השני, נכנסים לבית, ורואים את אותה אישה מבוגרת עם מטפחת, הקצין אומר לה גברת מה את עושה פה?! מי את!?!? איך הגעת לפה !? היא אומרת להם לא חשוב מי אני ומה אני, תברחו מפה הבית הזה ממולכד והולך להתפוצץ.
זה היה נראה תמוה בעיני החיילים מי זאת האשה הזו שיודעת עברית ופשוט זה כבר הבית השני שאומרת להם לא להכנס, החיילים שאלו אותה גברת מי את?! מה את!? היא עונה להם: אני רחל אמא שלכם, שלחו אותי מהשמים לשמור עליכם"
החיילים קיבלו צמרמורת , התרחקו מהמקום, ונחרדו לגלות שהבתים הם רק כיסוי למנהרות שהוטמנו ע"י החמאס לחטיפת חיילים !! סיפור זה נשמע על ידי יותר מאיש אחד מכל מיני אזורים בארץ. ראו כמה שהקב"ה שומר על החיילים שלנו!!!
קבר רבי שמעון בר יוחאי הקבור במירון
על לידתו של רבי שמעון בר יוחאי מסופר שאביו יוחאי היה מגדולי הדור, אשתו היתה, צאצא של הלל הזקן.
כשראה יוחאי שעברו שנים רבות ועדיין אין להם ילדים, עלה בדעתו לגרש את שרה. כאשר נודע לה הדבר, הרבתה לצום, לתת צדקה ולהתפלל מתוך בכי גדול לפני ה' בלב נשבר, להצילה מגירושין. וה' שמע את קול תפילתה.
בליל ראש השנה חלם יוחאי שהוא ביער של אילנות יבשים, ואיש אחד משקה דווקא את האילן שלו מתוך צלוחית קטנה. האילן פרח מיד והוציא פירות. רבי עקיבא פתר לו את החלום: הצלוחית היא כד הדמעות של שרה. בזכות תפילותיה הבוקעות מהלב, היא תזכה לבן. כעבור שנה נולד להם בן וקראו את שמו שמעון כך כי "שמע ה' לקול תפילת אמו"..
ישועות בזכות רבי שמעון בר יוחאי
לאורך דורות נרקמו אינספור סיפורים על אנשים שראו ישועות מעל לדרך הטבע – מתפילה מעומק הלב על קבר רבי שמעון בר יוחאי .
העסק שהיה על סף תהום
איש עסקים נקלע לחובות של מיליוני שקלים בעקבות עיסקה שהשתבשה בחו"ל. הוא היה רגע לפני פשיטת רגל, הוא עלה למירון, התפלל שבזכות רבי שמעון השם יושיעו. יומיים לאחר מכן, התקשר שותף מהעבר שהיה חייב לו סכום קטן, וסיפר לו על הזדמנות למכור קרקע ששניהם שכחו מקיומה. המכירה נסגרה תוך שבוע בסכום שכיסה בדיוק את החובות המעיקים. האיש תלה את הנס בכך שהתפילה במירון נתנה לו את ה"בהירות" לא להתייאש ברגע האחרון.
הגידול שנעלם
אישה צעירה אובחנה עם ממצא מדאיג בראש. הרופאים קבעו תור לביופסיה דחופה. בעלה נסע למירון והתפלל לרפואתה. הוא קיבל על עצמו שאם הכל יעבור בשלום, הוא יתרום ספרי קודש לציון. כשהגיעה האישה לבדיקה האחרונה,הרופאים היו המומים. הממצא הצטמק בצורה שלא ניתנת להסבר רפואי רגיל. הם קראו לזה "נס רפואי", היא קראה לזה "המתנה של רשב"י".
קבר רבי מאיר בעל הנס
רבי מאיר, היה תלמיד מובהק של רבי עקיבא, ונקרא שמו רבי מאיר – שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.
ביום י"ד באייר, רבים עולים להשטתח על קיברו של רבי מאיר בעל הנס, הוא יום פסח שני וקבעוהו ליום הילולא שלו מכמה סיבות:
• לא יחול בשבת, ואפשר יהיה להדליק בו נרות וליסוע להשתטח על קברו.
• הנוסעים לקברות הצדיקים היו נוסעים למירון שלושה ימים אחרי כן, וכך יפקדו תחילה באופן מסודר את קבר רבי מאיר בעל הנס עליו השלום.
• יום חנוכת בנין בית הכנסת ובית המדרש במקום מצבת קבורתו, היה בי"ד אייר תרכ"ז .
הבנין על מצבת רבי מאיר בעל הנס נחרב כמה פעמים ברעשים שפקדו את טבריה. ובפי אנשי טבריה יש אגדה, כי לאחר שהמקום נהרס ברעש, נעלם ונשכח הציון מתושבי העיר, עד שפעם אחת ישב רועה עם צאנו על גבי האבן הזאת, נרדם וראה בחלומו את רבי מאיר בעל הנס ואמר לו: "אתה שוכב על מקום קבורתי". ובא וגילה הדבר לחכמי העיר, וחפרו במקום ומצאו את המקום.
ישועות בזכות רבי מאיר בעל הנס
ישועת הילד בבית החולים
משפחה מצפון הארץ חוותה רגעים קשים כשבנם הקטן נפצע בתאונה קשה והיה שרוי בתרדמת. הרופאים בבית החולים "פוריה" הסמוך היו סקפטיים מאוד לגבי סיכויי ההחלמה שלו. הסבא של הילד, יהודי מאמין מטבריה, עזב את בית החולים והלך ברגל לציון של רבי מאיר. הוא לא ביקש רק החלמה, אלא הבטיח שאם הילד יתעורר, הוא יערוך לו את מסיבת ההודיה בתוך חצר הציון.
בעוד הסבא מתפלל ליד הקבר, בבית החולים הילד פקח את עיניו וביקש מים. הרופאים לא הצליחו להסביר את ההתאוששות המהירה. כעבור שבועיים, הילד הגיע עם משפחתו לציון רבי מאיר כדי לקיים את הבטחת הסבא.
אלקא דמאיר ענני" בחדר הלידה
אשה שהיתה בתהליך לידה, והרופאים קבעו כי היא חייבת לעבור ניתוח חירום מסוכן. בעלה מיהר להדליק נר ולומר את התפילה המפורסמת "אלקה דמאיר ענני" ( 3 פעמים) שבזכות רבי מאיר בעל הנס הכל יהיה בסדר.
תוך דקות ספורות, המצב הרפואי השתנה מקצה לקצה, הלידה הסתיימה בטבעיות ובשלום, והצוות הרפואי נותר המום מהנס שהתרחש לנגד עיניו.מהשינוי המהיר במדדים.
העלייה לקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה נחשבת לסגולה ל:
• מציאת אבידות: גם חומריות וגם אבידות רוחניות כמו איבוד דרך בחיים.
• ניסים מעל הטבע: במקומות שבהם הסטטיסטיקה והרופאים אומרים "אין סיכוי".
• שלום בית: רבי מאיר היה ידוע בוויתור על כבודו האישי כדי להשכין שלום בין איש לאשתו (כמו בסיפור המפורסם על האישה שהרב בקש שתירק בעינו כדי להשכין שלום עם בעלה).
קבר שמואל הנביא
שמואל הנביא היה ראש לנביאים , לא נהנה מאחרים כל ימיו . כיתת רגליו לכל ישובי ישראל ללמדם תורה ללא כל תמורה . הוא המליך מלכים לראשונה בעם ישראל את שאול ואת דוד. יום כח' באייר הוא יום פטירתו וקבור בשכונת רמות בירושלים וזכות גדולה להתפלל על קברו כי הוא שקול כמשה ואהרן והנהיג את ישראל ארבעים שנה ללא תמורה והתפילה שם עושה פירות.
חנה אם שמואל קבורה ליד שמואל הנביא.
חנה שהיתה עקרה במשך תשע עשרה וחצי שנה את כל אבריה השתדלה לקדש במצוות שקיימה בהם, פרט לאבר אחד. משבקשה לקדש אף אותו, ראתה שנבצר ממנה, שכן, לא נתן לה ה' בן, על כן נשאה תפילתה ואמרה: "רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר לבטלה. עינים- לראות, אזנים- לשמוע, רגלים- להלוך, דדים – להניק בהם. דדים- הללו שנתת בי על לבי, מדוע נמנע ממני להניק. תן לי בן ואניק. חנה רצתה לקדש גם אבר זה. חנה נדרה שאם ייתן לה ה' בן, היא תקדיש אותו לעבודת ה׳.ושמע ה' קולה ונפקדה וילדה את שמואל הנביא.
קבר רבי עקיבא בטבריה
עקיבא היה רועה צאן פשוט שעבד עבור אחד מעשירי ירושלים, כלבא שבוע. עד גיל 40 הוא לא ידע קרוא וכתוב, ואפילו נרתע מתלמידי חכמים.
בתו של כלבא שבוע, רחל, זיהתה בעקיבא מידות טובות ופוטנציאל רוחני. היא הסכימה להינשא לו בתנאי שילך ללמוד תורה. אביה, שהתנגד לנישואין עם אדם חסר השכלה, נישל אותה מנכסיו והשניים חיו בעוני מחפיר.
עקיבא התלבט אם יוכל ללמוד בגיל זה, עד שראה מים השוחקים אבנים – הוא הבין שאם המים הרכים יכולים לחצוב בסלע הקשה, כך גם התורה יכולה להיכנס ללבו.
עקיבא התחיל ללמוד מאלף-בית יחד עם ילדים קטנים, וסיים כגדול הדור. כשחזר לביתו, אחרי 24 שנים ליוו אותו 24,000 תלמידים. כשראו התלמידים אישה (רחל) ניגשת אליו, ניסו להרחיקה, אך הוא אמר להם את המשפט המפורסם: "שלי ושלכם – שלה הוא " כל התורה שלי ושלכם שייכת לה.
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה
בתקופה שבין פסח לשבועות, מתו 24,000 תלמידיו במגיפה כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. למרות האסון הכבד, רבי עקיבא לא התייאש. הוא הלך לדרום והעמיד חמישה תלמידים חדשים (ביניהם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס), ודרכם המשיכה התורה לעבור לדורות הבאים.
רבי עקיבא הפך לסמל לכך שלעולם לא מאוחר מדי לשנות את הגורל, ושהתמדה ואהבת הזולת "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" הם הבסיס להכל.
המים ששחקו את האבן: ישועה בחינוך הילדים
אמא לנער שנפלט מכל מסגרות החינוך והידרדר לרחוב הגיעה לציון רבי עקיבא. היא נזכרה בסיפור על רבי עקיבא שראה את המים שוחקים את האבן והבין שגם התורה יכולה לחדור ללב האבן שלו. היא התפללה בבכי: "ריבונו של עולם, בזכות רבי עקיבא שהלב של הבן שלי יתרכך כמו האבן שנשחקה מהמים"
לפני שבת, הבן חזר הביתה וביקש סליחה. הוא סיפר שפתאום, בלי סיבה נראית לעין, נזכר בזיכרון ילדות חם והרגיש שהוא חייב לחזור. התהליך היה ארוך, אבל ה"חור" הראשון באבן נוצר באותו יום בטבריה.
האור החיים הקדוש
רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש עזב את ביתו בסאלי שבמרוקו מתוך געגועים בוערים לארץ ישראל, כשהוא מכריז שכל תורתו בחוץ לארץ אינה אלא הכנה לאור הגנוז בארץ הקודש.
כשנחתו רגליו על חוף עכו בשנת ה'תק"א, רעד מהתרגשות. וכאשר עלה לקבר הרשב"י במירון, ירד מהחמור והעפיל את כל ההר בזחילה על ידיו ורגליו, כשהוא זועק בבכי: "היכן אני השפל נכנס למקום אש להבה?!"
האור החיים הקדוש טמון במרומי הר הזיתים והמונים עולים לבקש ישועות בזכותו שמסר את נפשו כדי לחונן את עפרה של ארץ ישראל.
שמחה בהתרחבות העיר ירושלים
מספר הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א, על אביו המקובל, הרב סלמן מוצפי זצ"ל:
מדי שבת בשבתו, היה אבי מתארח בביתי, ועוסק בסודות התורה. באחת השבתות, עם סיום הלימוד ולפני תפילת ערבית, ביקש אבי לצאת לסיור רגלי קצר בין הבניינים החדשים של שכונת "רמת אשכול", שהייתה אז בשיא פריחתה ובנייתה.
תוך כדי הליכה, נעצר אבי לפתע. עיניו החלו לזלוג דמעות של התרגשות, הוא פרש את כפיו אל השמיים בתחינה ובהודיה, וכל גופו רעד. בראותי זאת נבהלתי, חששתי שמא אינו חש בטוב, ומיהרתי לשאול לשלומו. הביט בי אבי בעיניים קורנות והשיב לי בלשון זו: "בני, אינך מבין את עוצמת המראה! אני עומד כאן וכמעט איני מאמין למראה עיניי. האם אתה משער בדעתך איזה שינוי כביר מתחולל ברגעים אלו בעולמות העליונים? דע לך, שעל כל אבן ואבן שמוסיפים כאן, בבניינה של ירושלים של מטה, מוסיפים מלאכי השרת כנגדה אבן בבניין ירושלים של מעלה!"
הוא המשיך בהתלהבות קודש: ""ראה כיצד בתים רבים כל כך נבנים על אדמה שהייתה עד לא מזמן שממה וצייה. ובזכות כל נדבך ונדבך כאן בארץ, ירושלים של מעלה הולכת ומתרחבת, הולכת ומתפארת. אשרינו שזכינו!"
יהי רצון שנזכה לראות בבניינה המלא והשלם במהרה בימינו.
פירות ארץ ישראל בטעם המן, בתוך אילנות הארץ, והאוכלם בכניסת עם ישראל לארץ ישראל נבלע המן שירד במדבר, בתוך אילנות הארץ, והאוכלם טועם בהם את רוחניות המן, ולכן הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל היה פעמיים בשנה מזמין מפירות הארץ הקדושה לבבל ומחלקם לתלמידי חכמים שם, והיה אומר להם בואו ותטעמו מהמן שירד לישראל במדבר. (הרב מוצפי שליט"א)
ארץ ישראל אווירה טהור ואדמתה קדושה.
פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה,
כמו שכתוב: "אוירה מחכים".
(בבא בתרא קנח ב')
עליה לאחר 7 הברכות כי אווירה מחכים.
כבר בצעירותו, הרב סלמן מוצפי זצ"ל, גמר בליבו לעלות לארץ ישראל מיד לאחר הנישואין.. הוא רצה ללמוד בישיבות המקובלים של ירושלים ולהיקבר באדמתה.
בשנת תרצ"ד, נשא לאישה את בתו של חכם ציון מאיר. באותם ימים, המעבר מעיראק לארץ ישראל לא היה פשוט כלל, והמשפחות המורחבות הפעילו לחצים כבדים על הזוג להישאר בבגדאד, שם הייתה להם פרנסה ומעמד מכובד. אולם, מיד לאחר ימי ה"שבע ברכות" , החל הרב בהכנות ליציאה. הוא לא הסכים להתעכב אפילו ימים ספורים מעבר לנדרש.
העלייה לא הייתה טיסה נוחה כפי שאנו מכירים היום. הרב ורעייתו הצעירה יצאו למסע מסוכן ומתיש. כשהגיעו לבסוף לירושלים, הרב הצעיר, שהיה רגיל לחיי רווחה יחסיים בבגדאד, בחר חיי עוני וצניעות בירושלים, ובלבד שיזכה לנשום את אווירה. כי אווירה דארץ ישראל מחכים" ושילדיו יוולדו בארץ ישראל.
מה זה ארץ זבת חלב ודבש?
רבותינו בגמרא (כתובות קיא.) אומרים, אמר רבה בר בר חנה, אני ראיתי במו עיני מה זה ארץ זבת חלב ודבש!
פעם אחת הייתי מהלך בארץ ישראל, והלכתי ארבעה עשר קילומטר, ולכל אורך הדרך היה נחל זורם, והנחל, כולו מלא דבש, שהיה הדבש נוטף מהתמרים והתאנים שגדלו באילנות משני צידי הנחל. ומרוב מתיקות הפירות, היה הדבש נוטף מהם, והיו עיזים באות ואוכלות את העשב שבצדי הנחל. ומרוב שומן הפירות, היו מתמלאות העזים חלב, והיה החלב נוטף מהן לתוך הנחל, ולכל אורך הנחל, היו מתערבים יחדיו החלב והדבש. זו ארץ זבת חלב ודבש! (מהרב עובדיה יוסף זצוק"ל)
הבטחת התורה על
ארץ זבת חלב ודבש
• הענבים שהארץ מגדלת הופכים ליין טעים.
• התמרים הגדולים והמתוקים הם מן הטובים בעולם ומייצאים אותם למדינות שונות.
• ארץ ישראל היא מקום ראשון בעולם בתנובת החלב.
ארץ ישראל היא הארמון של הקדוש ברוך הוא
70 שנות גלות בחורבן בית ראשון
בגלל 70 שמיטות שלא שמרו .
ברש"י פ' בחקוותי כו, לה:
התורה הזהירה לא לעבוד את האדמה בשנת השמיטה:
"ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ ….
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (ויקרא כ"ה ד)
עבירה על ציווי זה תגרום לגלות.
מספר שנות הגלות היו זהות למספר שנות החטא, השממה בעת הגלות תכפר על הפרת צו התורה להשבית את האדמה, בשנות השמיטה.
70 שנה של גלות בבל הן בדיוק רב כנגד 70 שנות השמיטה והיובל שלא שמרו ישראל מאז כניסתם לארץ בימי יהושע בן-נון. לפי חשבונו של רש"י שם, 436 שנים לא שמרו בני ישראל מצוות מאז כניסתם לארץ ועד חורבן ירושלים והגלות. (מהרב שמואל אליהו)
שממת הארץ בזמן הגלות
בזוהר שנכתב לפני כ- 1800 שנה כתוב:
"ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה, בשעה שהיא ריקה מכל.."
כאשר עם ישראל יצאו לגלות, הארץ שממה ולא נתנה פריה לגויים.
התורה הזהירה שאם תהיה סטיה מחוקי התורה תשקע הארץ בישימון ולא תתן פריה עד שוב בניה אליה . ואכן שום אומה לא הצליחה להפריח את שממות ארץ ישראל במשך אלפים שנות גלות והנה יהודים חוזרים לארץ ישראל, וארץ ישראל פורחת, הופכת את עורה ומכירה את בעליה האמיתיים.
החקלאים לא זרעו בשנת השמיטה וראו מה קרה...
לקראת סוף שנת השמיטה, החקלאים במושבים השכנים כבר זרעו את שדותיהם מיד עם הגשם הראשון, בעוד חקלאי קוממיות המתינו עד לאחר ראש השנה (צאת השמיטה). השכנים לעגו להם ואמרו שהם יפסידו את היבולים כי הזריעה תהיה מאוחרת מדי.
באותה שנה גשמים עזים ובלתי פוסקים ירדו מיד לאחר הזריעה המוקדמת של השכנים, והריבוי העצום של המים גרם לריקבון הזרעים באדמה. חקלאי קוממיות, שזרעו רק בצאת השמיטה (אחרי הגשמים הגדולים), זכו ליבול משגשג ואיכותי בזמן ששאר האזור נאלץ לזרוע הכל מחדש בהפסד כספי כבד.
למה א"י נמשלה לצבי?
ארץ צבי היא לכל הארצות
לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו,
אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. וכן מה צבי זה קל מכל החיות,
אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. ומה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים.
חביבות יתירה ראינו שהתורה הקדושה שיבחה
את פירות ארץ ישראל, ככתוב:
אֶרֶץ חִטָּה שְׂעֹרָה גֶפֶן תְאֵנָה רִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
הברכה על פירות הארץ
מסופר על ה"סטייפלר", רבי יעקב קנייבסקי זצ"ל, שהיה ידוע בפרישותו ובצניעותו הרבה. בכל פעם שהיו מביאים לשולחנו פרי חדש מאדמת ארץ ישראל, היה מתמלא התרגשות עצומה. פעם הביאו לו ענבים שגדלו באחד המושבים בארץ. הוא החזיק את האשכול בידיו, עיניו דמעו, ואמר לסובבים אותו: "תראו את פירות ארץ ישראל! הגמרא אומרת שזהו הקץ המגולה – שהארץ נותנת פירותיה בעין יפה לבניה. איך אפשר שלא לרעוד כשרואים את הנבואה הזו מתגשמת מול העיניים?". הוא היה אוכל את הפרי ביראת קודש, ממש כמו אכילת קודשים בבית המקדש.
ה"חזון איש" וטעם הפרי
פעם הביאו לחזון איש תפוז שגדל בארץ ישראל. הוא החזיק אותו בידיו, בירך "בורא פרי העץ" בכוונה עצומה, ולאחר שטעם פלח אחד אמר לסובבים אותו: "אתם מרגישים את הטעם? זה לא רק טעם של פרי. זה טעם של ארץ שחיכתה לבנים שלה אלפיים שנה והנה היא נותנת להם את המיטב שלה". הוא ראה בכל פרי של הארץ "מכתב אהבה" מהבורא.
תפוח הגדל באויר של ארץ ישראל
מסופר שכאשר הרב יעקב יוסף הרמן ז"ל מניו יורק כבר התגורר בירושלים בשנת 1939, הגיע לבקרו אורח מאמריקה. שהביא מתנה תפוח ענק, מבריק ויפהפה – מסוג התפוחים שגדלו אז רק בארה"ב. באותם ימים, הפירות בארץ ישראל היו קטנים ופשוטים בהרבה. הרב הרמן לקח את התפוח האמריקאי, הניח אותו על השולחן לצד התפוח הישראלי הקטן, ואמר בחיוך:
"התפוח שלך באמת נראה מרשים. אבל התפוח הזה, גדל באוויר ארץ ישראל וספג את הקדושה של האדמה הזו. עבורי, הטעם שלו עולה על כל פרי אחר בעולם."
כתוב: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל..."
הנטיעה היא התחברות אל הארץ.
התחברות אל הארץ
הקב"ה ברא את עולם הצומח שלושה ימים לפני שברא את האדם, אך עולם הצומח יצא אל הפועל רק לאחר תפילת האדם. על דרך מה שאמרו: "אשר ברא א-לוהים לעשות" שנתן כח ורשות לאדם להמשיך ולעשות ולהשלים את הבריאה.
ומכאן שכל זכות הקיום של עולם הצומח תלויה בתפילתו של האדם. כל מה שברא הקב"ה לפני בריאת האדם נועד לשמש את האדם על מנת שהאדם יוכל לעבוד את בוראו בשלמות.
יישוב הארץ- מצווה השקולה כנגד כל התורה
מסופר כי פעם יצא החזון איש לטיול קצר בערב עם אחד מתלמידיו. כשהגיעו לנקודה שממנה נשקף נוף השפלה, נעמד והביט ארוכות בנוף. התלמיד שאל אותו על מה הוא חושב, והחזון איש השיב:
"כל פעם שאני רואה עץ חדש שנשתל, או בית חדש שנבנה בארץ ישראל, אני מרגיש כאילו הניחו נדבך נוסף בבניין המקדש. היישוב של הארץ הוא מצווה ששקולה כנגד כל התורה כולה".
האויר של א"י יש לו ריח גן עדן
מסופר על מרן הרב קוק זצ"ל, שבכל פעם שהיה חוזר מנסיעה לחו"ל (לצורך גיוס כספים לישיבות), ברגע שהיה דורך על סיפון האונייה שהגיעה לחופי יפו, פניו היו משתנות ומאירות.
פעם שאל אותו אחד המלווים: "מה הרב רואה כאן שגורם לו כזו שמחה?". הרב השיב: "אני לא רק רואה, אני מריח. האוויר של ארץ ישראל יש לו ריח של גן עדן. בחו"ל הרגשתי שאני לא יכול לנשום עמוק, כאילו הנשמה שלי הייתה במחנק. כאן, כל נשימה היא חיות חדשה".
שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל
חיטה
ממשפחת הדגניים ואחד ממיני המזון החשובים בעולם.
שעורה
שעורים אכילתם בתבשיל, ובאכילתם יכולים למתק את הדינים שבמלכות. (כתבי האריז"ל)
גפן
עם ישראל נמשל לגפן.
האשכולות- תלמידי חכמים.
העלים – עמי הארץ.
הקנוקנות - ריקנים שבישראל.
ומה הגפן אינו מקבל הרכבה עם שאר האילנות, אף ישראל אינם יכולים להיטמע באומות, כי שורשם קדוש ונבדל הוא.
תאנה
דברי תורה נמשלו לתאנה. התאנים אינן מתבשלות כאחת וכל שעה ראוי לאכול מהן. אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהם, מוצא בהם טעם.
וכן כל הפירות יש בהם פסולת והתאנה כולה יפה למאכל. כך דברי התורה אין בהם פסולת. (בגמרא ברכות נז)
רימון
"כפלח הרימון רקתך" אפילו הריקנים שבך מלאים
מצוות כרימון. כפי שהרימון מלא זרעים.
זית (שמן)
–כל המשקין מתערבין זה בזה, חוץ מהשמן. כך ישראל אינם מתערבים עם הגויים. ומה זית אין עליו נושרים כך ישראל קיימין לעד ולעולמי עולמים.
תמר (דבש)
"צדיק כתמר יפרח"
מהמצוות התלויות בארץ
יש מצוות שאפשר לקיימם רק בארץ ישראל והם: תרומות ומעשרות, חלה, לקט שכחה ופאה, מצוות השמיטה והיובל, חדש, ערלה וכלאיים וכן נטע רבעי, איסור "לא תשיג גבול רעך" ועוד.
פירות ארץ ישראל טומנים בחובם קדושה מיוחדת,
שכן נעשות בהם מצוות רבות התלויות בארץ : תרומות ומעשרות, ערלה ושביעית – שאין כדוגמתן בשום מקום אחר בעולם. לכן, כשנברך עליהם, נכוון בהודאה עמוקה לה' הטוב, שזיכנו ליהנות מפירות מתוקים לא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות.
"ונברך בקדושה ובטהרה, כי אתה השם טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל הפירות!"
כבוד מלכים לתפוזים…
לפני שנים רבות, התגוררה בירושלים משפחת קליין. לאחר שנים ארוכות של ציפייה לילדים, ונוכח הרפואה הנחשלת בארץ, החליטה האישה לנסוע לרופאים המומחים בווינה, בתקווה למצוא ישועה.
בדרכה הארוכה, עברה בעיירה ראצפערט, שם שכן באותה עת האדמו"ר מבעלזא, רבי יששכר דב זצ"ל. היא החליטה לסטות מתוכניתה ולהיכנס לקודש פנימה, כדי לבקש את ברכת הצדיק. כשנכנסה אל הרבי, הגישה לו פיתקא ובה בקשתה. כיוון שהדרך עלתה הון רב ולא נותרו בכיסה דמי פדיון נפש, הוציאה מאמתחתה כמה תפוזים שהביאה עמה מארץ ישראל, כשהיא מציינת שאלו פירות מארץ הקודש.
לשמע הדברים, נעור הרבי משרעפיו וקם מלוא קומתו. לתמיהת הגבאים, הסביר בפשטות: "אני קם לכבוד אישה שהגיעה מארץ ישראל, אני קם לכבוד פירות ארץ ישראל שהגיעו בצל קורתי", והחל ללטף בחיבה את התפוזים…
לאחר שהתבונן ארוכות בתפוזים, קרא הרבי את הפיתקא ואמר בקצרה: "אין לך צורך ברופאים… שובי לארץ הקודש, כי ישועתך קרובה ועוד תזכי בבנים, נכדים וגם נינים!".
האישה, מלאת ביטחון בברכה, שבה מיד לארץ ישראל מבלי לבקר בווינה. וברכתו של הרבי התקיימה במלואה: ביתה התמלא בשישה ילדים, שהקימו דור ישרים מבורך. "טובה הארץ מאוד מאוד"
הפרשת חלה
המקור למצוות הפרשת חלה בתורה בחומש במדבר פרשת שלח כתוב: "והיה בַאֲכָלְכֶם מִלֶחֶם הָאָרֶץ תָּרִימו תְּרומָה לה' רֵאשִית עֲרִיסותֵיכֶם חַלָּה תָּרִימו תּרומָה
הַפְרָשַת חַלָּה מְגִנָּה וְשׁוֹמֶרֶת עַל הָאִשָּׁה מִכּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
כל זמן ששרה הייתה חיה, היה נר דולק משבת לשבת, הברכה הייתה מצויה בעיסה וענן קשור על האוהל . שרה דאגה לאוכל כשר והאוכל התברך.
יש נוהגים ללוש בערב שבת עיסה כדי שיעור חלה, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת, והוא מכבוד שבת ויום טוב. והוא תיקון גדול לאשה.
איזו עִסָּה חייבת בהפרשת חלה ?
אין חיוב להפריש חלה אלא בעיסה העשויה מחמשת מיני דגן, והם: חיטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון. (ואפילו מכולם יחד נעשתה העיסה, מצטרפים לשיעור חלה החייבת בחלה)
אין חיוב חלה אלא בעיסה הראויה לבוא לידי לחם.
עיסה (גם של עוגה) שנילושה ביין או בביצים או בשמן, וכדומה, ואין בה מים כלל, מפרישין עליה חלה בלי ברכה. לכן סופגנים שבלילתם רכה ודלילה ועשויה כספוג, וכן כל מיני רקיקים שבלילתם רכה מאד והם מטוגנים בדבש, פטורים מן החלה ואם נאפתה בתנור יפריש לאחר האפיה.
עיסה שנילושה על מנת לטגנה או לבשלה, אם בלילתה עבה וראויה לבוא לידי לחם וכדומה, תפריש חלה ללא ברכה. אבל אם עשו אותה על מנת לטגנה או לבשלה ולבסוף לא טיגנו או בשלו אותה חיבת בחלה בברכה.
שיעור עיסה החייבת בחלה
שיעור הפרשת חלה בברכה הוא כשיש בקמח שיעור של:
על פי ילקוט יוסף, 1.560 גרם
לשיטת החזון איש 2.250 גרם
לפי הבן איש חי 2.300 גרם
לפי הגר”ח נאה 1.670 גרם.
כאשר עושים עיסה קטנה מהשיעורים הנ”ל מפרישים בלי ברכה.
זמן הפרשת חלה
טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר גמר הלישה, כשתעשה העיסה גוף אחד, ותהא העיסה/ות מונחות בכלי. אם לא הפרישו חלה ונזכרו אחר האפיה, יפרישו חלה לאחר האפיה. לחם שלא הפרישו ממנו חלה אסור באכילה
בזמן הכנת החלות וכן בזמן הכנסתן לתנור לוֹמַר "לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ" . למילים יש כח גדול וע"י אמירה זו יתקדש הבצק.
כשמכניסים הבצק לתנור המלאך הממונה על מאכלי השבת
מכניס טעם של שבת במאכלים.
בעת הלישה להתפלל שה’ יכניס לעיסה טעם גן עדן, טעם המן,
וכל מי שיאכל מהחלה יהיה בריא, שמח ויתמלא ביראת שמים.
כשמפרישה חלה - מכניסה ברכת שמים.
• מצוה זו גורמת לבריאות הגוף והנפש.
• לחם הזה מבורך וכך בני המשפחה בריאים יותר.
• את מה שאמא יכולה להכניס בעיסה שלה ודאי שלא יכולה לקבל מהחנות. השפעת מצוה זו גם על חינוך הילדים. המזון הזה משפיע.
• כשאת מנפה את הקמח התפללי שכל המידות הרעות יצאו מהילדים.
• כשאת מכניסה שמן התפללי שלבם יהיה רך ועם מידות טובות.
• כשאת לשה התפללי שיהיו ילדים עם תוכן.
• כשאת קולעת חלות התפללי שיהיו מאוחדים.
• תפילה של אמא לא הולכת לאיבוד, ועם ניחוחות האפיה והכוונות שלה בוודאי שהילדים יפרחו ברוחניות. (מתוך שיעור של הר’ ר.שמש)
ניגש למצות חלה בשמחה
לאחר שהבצק תפח, להפריש חלה לפי הסדר הבא:
טוב ליטול ידיים ולתת צדקה לפני ההפרשה.
(מחוקי הנשים)
טוב לומר קודם הברכה את הפסוק:
"וִיהִי נוֹעַם אַ-דוֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:" ותחזור על פסוק זה פעמיים.
לפני שמפרישים חלה מברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה אָ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה תְּרוּמָה.
(והאשכנזים אומרים: "להפריש חלה [מן העסה]")
מיד לאחר הברכה מוציאים מן העיסה חתיכת בצק כלשהי ואומרים:
"הֲרֵי זוֹ חַלָּה”
(באמירה “הרי זו חלה” חתיכת בצק זו נהפכה להיות קודש ואסור להשתמש בה)
את החלה המופרשת שורפים, או גונזים דרך כבוד.
או (עוטפים ב-2 נילונים ומניחים באשפה)
שעת הפרשת חלה היא עת רצון מלפני השי"ת, וכדאי להתפלל ולבקש בקשות בעת ההיא.
תחינה לאמירה לאחר הפרשת חלה
יהי רצון מלפניך א-דוני א-לוהינו וא-לוהי אבותינו שהמצוה של הפרשת חלה תחשב כאילו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה, ותחשב הרמת החלה שאני מרימה כמו הקרבן שהוקרב על גבי המזבח שנתקבל ברצון, וכמו שלפנים היתה החלה נתונה לכהן והיתה זו לכפרת עוונות, כך תהיה כפרה לעוונותי ואז אהיה כאילו נולדתי מחדש, נקיה מחטא ועוון, ואוכל לקים מצות שבת קודש והימים הטובים עם בעלי (וילדינו) להיות ניזונים תמיד מידיו של הקב”ה ברוב רחמיו וחסדיו, וברוב אהבה ושתתקבל מצות חלה כאילו נתתי מעשר. וכשם שהנני מקיימת מצות חלה בכל לב יתעוררו רחמיו של הקב”ה לשמרני מצער וממכאובים כל הימים, אמן.
וכן יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן...וכן יהי רצון מלפניך, רבונו של עולם שתרחם על כל איש ואשה, קטן או גדול יחיד או רבים מעמך ישראל, אשר הם שרויים בצער, אנא ה’ תצילם מצרתם, ברכם מברכותיך, החזירם בתשובה שלמה, ותגאלנו גאולה שלמה למען שמך, כמו שכתוב, “והיה ה’ למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה’ אחד, ושמו אחד”.
בריאות הידים בזכות הלישה
אשה עם דלקת פרקים, התעקשה ללוש בידיה וזכתה לבריאות הידים.
מתכון לפיתות
מצרכים
1/2 קילו קמח
1 כף שמרים יבשים
כפית מלח
כפית סוכר
אופן ההכנה
מערבבים הכל ומוסיפים 300 גרם מים פושרים
לשים, מקמחים משטח עבודה ולשים על המשטח המקומח.
שמים את הבצק בקערה מכסים בניילון נצמד ומגבת.
מתפיחים בערך שעה .
מקמחים ולשים כ- 10 כדורים.
מכסים במגבת ומחכים 10 דקות.
כל כדור לשים לפיתה בעובי אחיד
מחממים את המחבת. בהתחלה להבה בינונית על חום הכי גבוהה שמים את הפיתה ומנמיכים.
כשמתחיל בועות הופכים ואז הצד השני אפוי. הופכים שוב ומחכים שתתנפח.
אם לוקח הרבה זמן להגביר את האש.
לפני כל הכנסת פיתה מגבירים את החום וכששמים מנמיכים.
המאכל הלאומי של ישראל הוא פיתה עם פלאפל שמריחים בכל הרחוב.
שיר - ולנו יש פלאפל, פלאפל, פלאפל, עם הרבה, הרבה, הרבה פילפל.
מתכון טעים לפלאפל, מסבתא איריס
מצרכים אופן ההכנה
1/2 קילו חומוס
1/2 ראש שום
תפוח אדמה 1 בינוני
(או כף קמח תפוחי אדמה)
1/2 כוס מים
1 אבקת אפיה
1 כף מלח שטוח
1 כף גדושה כמון
פטרוזיליה או סלרי
כוסברה
פלפל שחור
חומוס להשרות כמה שעות או עד למחרת ולטחון
לבשל תפוח אדמה
לערבב הכל
ולטגן עיגולים של פלפל
פרנסה בארץ ישראל
בשנות ה-50, ניגש יהודי אחד לרבי מאיר אבוחצירה זצ"ל וסיפר לו על רצונו לעלות לארץ ישראל. אולם, האיש היה שרוי בחשש כבד: הוא לא ידע קרוא וכתוב . הוא דאג שבמדינת ישראל המודרנית והמתקדמת, שבה כולם משכילים ואינטליגנטיים, ילעגו לו ולא יהיה לו סיכוי למצוא פרנסה. הוא הרגיש שבגיל 50 כבר לא יצליח ללמוד, ולכן חשש לנטוש את עסקו ומקצועו במרוקו לטובת הלא-נודע.
רבי מאיר הרגיע אותו ואמר לו משפט מפתיע: " זה שאתה לא יודע לקרוא רק יעזור לך בארץ ישראל" . עם ההבטחה הזו, עלה היהודי לארץ והתיישב בשיכון עולים.
כאשר הגיע ללשכת התעסוקה, הוא מצא את עצמו מוקף בצעירים בוגרי אוניברסיטאות ומכללות, והרגיש נחות אל מולם. במהלך הראיון, נפלט לו הסוד שהוא כל כך התבייש בו: " "אני מאוד רוצה לעבוד אבל אני לא יודע קרוא וכתוב" . מיד לאחר מכן הוא התחרט על דבריו, בטוח שאיש לא ירצה להעסיק אדם כמותו, אך החליט להתחזק באמונת חכמים ולסמוך על ברכת הרבי.
למרבה הפלא, למחרת בבוקר התקבלה הודעה שעליו להתייצב לראיון עבודה במשרד הביטחון. הוא הגיע לקריה בתל אביב בשעה 07:30 בבוקר והמתין שעות ארוכות במסדרון. סביבו היו פזורים עיתונים ומגזינים רבים, אך הוא לא נגע בהם. בשלב מסוים הוא הרים עיתון אחד, אך החזיק אותו הפוך.
בשעה 12:00 נקרא סוף-סוף לחדר. הפקיד הסביר לו שהם עובדים במפעל נשק מתקדם וסודי ביותר, ונוצרה להם בעיה: יש כמויות עצומות של ניירת ותוכניות חסויות שצריך לגרוס, ולשם כך הם זקוקים למישהו שאינו יודע לקרוא, כדי שלא ייחשף לסודות המדינה.
הפקיד גילה לו שהם בחנו אותו במשך חמש שעות דרך המצלמות כדי לוודא שאינו מעמיד פנים . כשראו שאינו נוגע בעיתונים, וכשכבר נגע באחד – החזיק אותו הפוך, הבינו שהוא האדם המושלם לתפקיד.
סוף דבר, היהודי עבד באותו מפעל ביטחוני במשך 20–30 שנה, ואף לאחר שיצא לפנסיה המשיכו להעסיק אותו כיוון שלא מצאו אדם בעל "כישורים" מתאימים כשלו . כך התקיימה ברכתו של רבי מאיר במלואה – דווקא החיסרון שלו הפך ליתרונו הגדול ביותר בארץ ישראל.
התמודדות בציריך, ישועה בירושלים…
כבר כעשור חלף מאז נישואיהם, ועדיין, ביתם היפה של הרב א. ורעייתו בציריך שבשווייץ, יפה ומצוחצח מידי… בני הזוג ממתינים ומחכים, מייחלים ומצפים בקוצר רוח לשמוע המיית תינוק קטן, לראות אצבעות קטנות זוחלות על המרצפות הבוהקות…
נמנו וגמרו בני הזוג לשאול בעצת גדולי ישראל. העצה שקיבלו הפתיעה, אך נתנה להם הרבה כוחות: "תעלו לארץ ישראל, זוהי ארץ מבורכת, מקום בו השם הטוב פותח את אוצרותיו. הן כך אמרו חז"ל ביבמות ס"ד, כי פעמים שדווקא ארץ הקודש יכולה להביא בכנפיה את הבשורה המיוחלת!".
הם שבו לשווייץ, והחלו להתארגן. רק לחברותא שלו, ידיד אמת רבות בשנים, שגם ליווה אותו לאורך השנים, גילה הרב א. את הסיבה האמיתית.
הידיד, המום ומלא דאגה, שאל: "אתם קיבלתם כזו החלטה קשה ונועזת, להתנתק מכל החיים המוכרים, ובאמצע החיים לפתוח בחיים חדשים בארץ זרה – האם נראה לכם שזה מה שיעזור?!".
ובגיחוך של חוסר אמון, הפטיר הידיד: "אם יעזרכם השם וארץ ישראל תמלא את ביתכם בילדים משתובבים, אני סוגר מיד את כל עסקיי כאן, ובא בעקבותיך להשתקע בארץ ישראל!".
אחרי מסיבת פרידה מרגשת ומלאה בנטפי דמע – עלו בני הזוג לארץ, והשתקעו בירושלים רבתי…
היה זה בעיצומו של חודש שבט תשס"ה. בני הזוג כבר מתגוררים בארץ תקופת מה, והנה תאומים – בן ובת, הפכו את הרב א. ורעייתו – לראשונה בחייהם – לזוג הורים מאושרים.
את הבטחתו לחברותא משווייץ לא שכח, ועם סיום העדכונים לכל בני המשפחה – חייג גם לביתו של ידידו. "מזל טוב כפול!" – קרא בהתרגשות אין קץ…
הוא אכן מיהר להגיע לשמחת הברית, כפי שהבטיח. כששב לשווייץ, סגר את עסקיו, מכר את נכסיו, ובמאמץ ובמסירות נפש, תוך הקרבה עצמית אדירה – עלה גם הוא לארץ ישראל, כפי שהבטיח.
והיום, הרב א. והחברותא שבו ללמוד כבימי קדם בשווייץ הרחוקה. אלא שהיום התורה הזו נעלה ומזכה הרבה יותר – הן זוהי תורת ארץ ישראל…
"טובה הארץ מאוד מאוד"
חביבות הארץ
הדפיס ספריו בארץ ישראל:
בלבו של רבי יוסף חיים זצ"ל (הבן איש חי) שררה אהבה עמוקה לארץ הקודש. למרות שבעיר בגדד פעלו בתי דפוס משובחים, וחרף הסכנה בטלטול כתבי היד במסע ממושך על גבי גמלים, החליט הרב להדפיס לראשונה כמעט את כל כתביו דווקא בדפוס פרומקין בירושלים, הן כדי להחזיק את ידי תושבי העיר והן כדי שהספרים יספגו את קדושת ירושלים בהדפסה לפני הפצתם בבגדד.
כל רגע בארץ ישראל מתנה יקרה:
האדמו"ר מגור (ה"חידושי הרי"ם") עלה לארץ ישראל, וכאשר הגיע לירושלים, בכה מרוב התרגשות. הוא הסביר שכל חייו התפלל להגיע ל"עיר הקודש", וכל רגע בה הוא מתנה יקרה.
ה"בבא סאלי" והעפר מארץ ישראל
מסופר על רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שכל חייו במרוקו השתוקק לעלות לארץ. בביתו במרוקו, הוא שמר שקית קטנה ובה עפר מארץ ישראל. בכל פעם שהיה מרגיש צער או געגוע עז, היה פותח את השקית ומריח את העפר. כשזכה לבסוף לעלות ולהתיישב בנתיבות, הוא סירב לצאת מהארץ אפילו לביקורים קצרים. פעם ביקשו ממנו לצאת לחו"ל כדי לברך קהילה יהודית גדולה, והוא ענה: "איך אוכל לצאת מהארץ? הרי האוויר כאן ספוג בקדושה, ובחוץ אני מרגיש כמו דג שיצא מהמים".
נטיעה בשמיטה:
ביישוב שילה, נטעו חקלאים מטע נקטרינות בשנת השמיטה תש"מ, באישורו של הרב מרדכי אליהו. הנטיעה בוצעה בתוך סככה, לא על ידי גוי, כדי למנוע השתלטות ערבים על הקרקע, מדין כיבוש הארץ.
שלוש שנים לאחר מכן, בשנת תשמ"ג, הביא החקלאי לרב טנא פירות של נטע רבעי. הרב שאל בתחילה אם נטעו בשנת שמיטה, אך החקלאי הזכיר לו את ההוראה לנטוע בתוך סככה. כשהרבנית נכנסה לחדר, סיפר לה הרב את הסיפור ואמר: "תסתכלי, אלו פירות של ארץ ישראל שנעשו בקדושה וטהרה". בירך בורא פרי העץ ואכל."
אין תורה כתורת ארץ ישראל
הרב רפאל יצחק הרקם ממלבורן שבאוסטרליה סיפר על חשיבות לימוד התורה בארץ ישראל בעיני הרב מרדכי אליהו. באחד מביקוריו בארץ, ביקש ללמוד בישיבה, אך אביו כבר שילם עבור לימודיו באוסטרליה. הרב הורה לו לסיים את השנה באוסטרליה ואז לשוב לארץ. כעבור חצי שנה, חזר הרב הרקם לארץ, והרב מרדכי אליהו התאמץ מאוד שיכניסו אותו לישיבה טובה, ודיבר עם ראש ישיבה מסוים שיקבל אותו ויחזק אותו בלימודי עברית וגמרא. הרב היה אומר לו פעם אחר פעם: "דע לך שיש לך זכות גדולה ללמוד תורה בארץ ישראל, מעלת לימוד התורה בארץ ישראל דווקא היא גדולה מאוד. אתה צריך להיות שמח שאתה פה".
אבני ארץ הקודש מאירות כיהלומים
תפילת מוסף בצפת הסתיימה, כשלפתע הכריז הגבאי על קידוש של מצווה, אירוע נדיר באותה עת. לשאלת הגבאי, הסביר רבי אברהם דב מאבריטש, ה"בת עין", את הסיבה לשמחה: "כל חיי השתוקקתי לעלות לארץ ישראל, במיוחד לאחר ששמעתי שליח מארץ הקודש מתאר כיצד אפילו האבנים ברחובותיה מאירות כספירים ויהלומים".
הרב המשיך וסיפר: "כשהגעתי לצפת, הופתעתי. הרחובות נראו רגילים, והאבנים – כאבנים שבכל מקום. חשתי אכזבה. כעבור זמן, פגשתי שוב את השליח והטחתי בפניו: 'מדוע שיקרת?'. השליח הביט בי ואמר: 'לא שיקרתי. בשביל לראות את קדושת האבנים, צריך מדרגה רוחנית מתאימה'".
"חלשה דעתי מאז", אמר הרב, "שמא מדרגתי נמוכה. התכנסתי ועבדתי עבודה פנימית כדי לזכות לראות את קדושת הארץ. והיום, כעבור שלוש שנים, כשהתבוננתי בחלון בית הכנסת, ראיתי את קדושת הארץ! הקב"ה גילה את עיניי לראות כיצד כל אבן ואבן מאירה כמרגלית".
ארץ ישראל מתקשטת בפני המעריך אותה:
מסופר על חסיד שרצה לעזוב את ירושלים בשל תנאי החיים הקשים. רבי שמחה בונים מפשיסחה אמר לו: "ארץ ישראל מתקשטת ומתגלה במלוא הדרה רק בפני מי שיודע להעריך את ערכה וגודל מעלתה".
הניצוץ שבמרומים: סוד החזרה בתשובה של הרב אורי זוהר ז"ל
הרב אורי זוהר זצ"ל, שהיה בשיא תהילתו כבמאי ושחקן, הפתיע רבים כשבחר בגיל 40 לעזוב הכל ולחזור בתשובה. בספרו "ובחרת בחיים", הוא תולה את המהפך הזה בנקודה פנימית אחת: אהבת ארץ ישראל.
הוא מספר כי בכל פעם שחזר מחו"ל, ברגע שהמטוס התקרב לחופי הארץ, הציפה אותו התרגשות עצומה:
היה נדבק לשמשת המטוס, מביט בקו החוף ואומר לעצמו: 'הנה הבית, הנה האדמה שלי'. הוא לא הרגיש שייכות כזו בשום מקום אחר בעולם.
במבט לאחור, הסביר הרב כי אותה אהבה שורשית ותמימה לאדמת הארץ הייתה ה"זכות" ששמרה על הניצוץ היהודי שלו דולק. הגעגוע העמוק לארץ היה הגשר שהוביל אותו בסופו של דבר הביתה וחזר בתשובה.
אהבת הארץ
האדמו"ר מסלונים זי"ע, בעל ה'נתיבות שלום', התברך במידות טובות רבות, והבולטות שבהן הייתה אהבתו לארץ ישראל.. כבר כילד בן עשר, חלם לעלות לארץ הקודש, גם אם ייאלץ לישון ברחובותיה. משאלתו התגשמה, והוא עלה ארצה בשנת תרצ"ה, לקראת נישואיו. במשך 65 שנים, עד יום מותו, לא יצא מגבולות הארץ ולו לרגע קט.
רבינו נישק את עפרה של הארץ מיד עם רדתו מהאונייה, ופסע את ארבע האמות הראשונות במתינות ובחיבה. כאשר אביו ביקש ממנו לחזור לברנוביץ' בשל המצב הביטחוני הקשה, השיב לו: "מוטב לי למות בארץ ישראל מאשר לחיות בחוצה לארץ באדמה טמאה". החלטה זו הצילה את חייו, שכן כל בני משפחתו שנותרו בברנוביץ' נספו בשואה.
כשסיפרו לו על רב נכבד שנישק את עפרה של הארץ מיד עם רדתו בשדה התעופה, הגיב רבינו: "כשנסעתי לירושלים כמה ימים לאחר בואי ארצה, לא גרעתי את עיני מחלון המכונית כדי לא להפסיד לראות את אבני הארץ וצמחיה... הרי אלו אבנים של הארץ המקודשת, אלו צמחים של ארץ חמדתנו".
יושבים על המזוודות - בגלות
הרב יעקב יוסף הרמן ז"ל היה מבוסס מאוד בקהילתו שבניו יורק. ועשיר מעסק הפרוות שהיה ברשותו. למרות זאת לאורך כל שנות מגוריו בניו יורק, מעולם לא ראה באמריקה את ביתו הקבוע. הוא חי בתחושה של "גלות" מתמדת.
בתוך השפע והחומריות של ניו יורק, הרב הרמן דאג שילדיו לא ירגישו "בבית". בכל הזדמנות החדיר בהם את ההבנה שיהודי באמריקה הוא בגלות. הוא נהג לומר: "אנחנו יושבים על המזוודות". האהבה לארץ לא הייתה נושא לשיחה פעם בשנה, אלא נוכחות יומיומית בחינוך הילדים, מתוך שאיפה שגם הם יזכו לעלות אליה בבוא היום.
העלייה שלו בשנת 1939 היא ההוכחה החזקה ביותר לאהבתו. באותה עת, ארה"ב הייתה המקום הבטוח והעשיר ביותר בעולם, בעוד ארץ ישראל הייתה תחת שלטון בריטי, סבלה מפרעות ומעוני, והייתה בקו האש של מלחמת העולם המתקרבת.
כשאמרו לו שהוא מסכן את חייו, אהבתו לארץ הייתה כה גדולה שהוא ראה בה את המקום הבטוח היחיד, כי שם הוא "קרוב לאבא" , לקדוש ברוך הוא. הוא העדיף חיי עוני בירושלים על פני חיי מלכות במנהטן.
כשדרכו רגליו על אדמת הארץ, הוא התנהג כמי שמצא אוצר יקר.
הוא ורעייתו חיו בירושלים בדירה צנועה, ללא התנאים שהיו רגילים אליהם בחו"ל. עבורו, הקדושה של ירושלים "פיצתה" על כל חסרון גשמי.
הוא התרגש מכל מצווה שיכול היה לקיים רק בארץ – מתרומות ומעשרות ועד השמיטה. הוא ראה בזכות הזו מתנה אישית שקיבל מהבורא לאחר עשרות שנות המתנה.
מי שראה את הרב הרמן ברחובות ירושלים, ראה אדם ש"חזר הביתה". למרות שעלה בגיל מבוגר, הוא לא התנהג כפנסיונר, אלא כאדם שזה עתה התחיל לחיות. הוא אהב את האבנים, את הסמטאות ואת הדמויות הירושלמיות של פעם. הוא נהג לומר שהאוויר של ארץ ישראל מחכים, והיה ניתן לראות עליו שהאוויר הזה גם מחיה אותו.
הרב הרמן היה קשור בנימי נפשו לשריד בית מקדשנו. בתקופה שבה הגישה לכותל הייתה מוגבלת ומסוכנת תחת המנדט הבריטי, הוא לא ויתר על התפילה שם, מתוך תחושת קירבה בלתי אמצעית לשכינה שמעולם לא זזה מהכותל המערבי.
הרב הרמן לא חיפש נוחות, אלא קדושה., עבורו ארץ ישראל הייתה "הטרקלין", וכל שנותיו בחו"ל היו רק "פרוזדור" בדרך אל היעד הנכסף.
עבודת קודש בסלילת כביש
באחד ממסעותיו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל ברחבי הארץ, הרב הבחין בקבוצת פועלים שעסקה בסלילת כביש חדש תחת השמש היוקדת. הרב ביקש מנהגו לעצור את המכונית בצד הדרך, ירד מהרכב וניגש אל הפועלים ההמומים. הרב בירך אותם במאור פנים ושאל לשלומם. אחד הנוכחים שאל את הרב מדוע טרח לרדת מהמכונית הממוזגת כדי לדבר עם פועלי כביש פשוטים. השיב לו הרב בהתרגשות:
"אתם לא סתם סוללים כביש, אתם עוסקים במצווה של יישוב ארץ ישראל! כל מטר של זפת שאתם מניחים כאן, כל אבן שאתם מהדקים, זו עבודת קודש ממש. אתם בונים את הדרכים שבהן יצעדו הגאולה והמשיח."
הרב הסביר לפועלים כי על פי התורה, בניית הארץ אינה רק פעולה טכנית או כלכלית, אלא היא חלק מחידוש פני האדמה והחזרת השכינה. הוא נהג לצטט בהקשר זה את דברי הגמרא על כך שאין לך קץ מגולה יותר מאשר ארץ ישראל שנותנת פירותיה (ובנייניה) בעין יפה לעמה. הרב ראה בכל פועל בניין או סולל כבישים שותף פעיל ל"מעשה בראשית" של הדור הזה.
הרב לימד שקדושת הארץ אינה נמצאת רק בבית המדרש או בספרים, אלא היא טמונה בכל רגב אדמה ובכל כביש שמחבר בין חלקי הארץ, ועל כן יש להתייחס למלאכת הבנייה בחרדת קודש ובשמחה.
"אבני הקודש" בירושלים
פעם אחת צעד הרב עם אחד ממלוויו ברחובות ירושלים. תוך כדי הליכה, הבחין הרב באבן ירושלמית קטנה שהייתה מונחת בצד הדרך, במקום שבו אנשים יכלו לדרוך עליה בביזיון או שהיא הייתה עלולה להתגלגל לביוב.
הרב עצר את הליכתו, התכופף בקושי (מפאת גילו באותן שנים), הרים את האבן בזהירות, נישק אותה והניח אותה במקום מכובד בצד, על גדר סמוכה.
המלווה, שהיה מופתע מהמחווה, שאל את הרב: "ילמדנו רבנו, מדוע כבודו מייחס חשיבות כזו לאבן קטנה מהרחוב?"
השיב לו הרב ברוך: "זו לא סתם אבן. זו אבן של ארץ ישראל! חז"ל מספרים לנו על האמוראים שהיו מנשקים את אבני ארץ ישראל ומחבבים את עפרה. כל אבן כאן ספוגה בדמעות, בתפילות ובכיסופים של דורות של יהודים שרק חלמו לזכות ולראות את האבנים הללו. איך אפשר להשאיר אותה כך מושלכת?"
חיבת הארץ
רבינו יונה, ה'נתיבות שלום', נהג על פי הכלל : "במקום שמחשבתו של אדם – שם הוא". ליחידים שנאלצו לצאת מהארץ, או לבחורי ישיבות שהוריהם התגוררו בחו"ל, היה מעודדם על חיבת הארץ ומזהירם לבל יסיחו דעתם מאין באו. לאחד הבחורים אמר טרם צאתו: "הולך אתה לצאת מהארץ ולשהות תקופה בחו"ל, אל תשכח מהארץ כל ימי היותך שם, ותשתדל בכל יום לחשוב על ארץ הקודש וירושלים עיר הקודש". פעמים היה מברך בחור שעה שבא לקבל ברכת הדרך: "אני מאחל לך שמיד ברגע שתגיע לחו"ל תתעורר בך ההשתוקקות וכבר תחפוץ לשוב לארץ הקודש"..
סיפר אחד מאנשי שלומו, שכשבא לצאת לחו"ל כדי להשתתף בשמחת נישואי אחיו, ונכנס לחדרו של רבינו לשאול את דעת קדשו לגבי הנסיעה, אמר לו שצריך לקחת עמו לחו"ל 'אוויר ארץ ישראל'. והוסיף להסביר לו מה כוונתו: כל זמן שמרגיש שהאדמה 'בוערת' מתחת רגליו בעת שהותו שם – סימן ששורר בקרבתו 'אוויר ארץ ישראל', אך אם ירגיש שלא היה מצטער לשהות עוד שבוע בחו"ל – סימן שנכשל ושוב איבד את האוויר הקדוש של ארץ ישראל הכל כך נצרך בעת נסיעתו לשם.
חמדת הלבבות
האדמור מסלונים אהב וחיבב את ארץ חמדה בכל ליבו, נפשו ומאודו. פעמים רבות נסובו שיחות הקודש על קדושת הארץ ומחמדיה, הן בציבור והן ביחידות דרש וחקר בעניינה הפך בה והפך בה, עד כדי שהתבטא על עצמו בכמה וכמה הזדמנויות כשבאו ושאלוהו לגבי יציאה מהארץ, שאין הוא יכול לפסוק בנושא זה האם ניתן לצאת את גבולות הארץ או לא, משום שהוא בבחינת 'שיכור' מאהבתו אליה, שיכור ולא מיין". ושיכור- כידוע- מנוע מלפסוק…
בכל פעם לחוות את הגעגועים לארץ ישראל.
אחד מהבחורים שהוריו התגוררו בארה"ב, למד בישיבה בירושלים עיר הקודש סיפר: "נכנסתי לרבינו יונה לפני ראש חודש ניסן לקבל את ברכת הפרידה לקראת נסיעתי לבית הורי לחוג אצלם את חג הפסח הקרב. מיד כשסיפרתי את מטרת בואי, אמר לי 'אני מקנא בך'. כשהיגענו לארץ ישראל וירדנו כדי לדרוך ממש על אדמת הקודש, קשה להגדיר את תחושותינו הנעלות...". כך תיאר לו בהרחבה את חיבת הקודש שהייתה נחלתו כשהגיע לארץ ישראל. "משום כך מקנא אני בך" – סיים הרבי את דבריו – "משום שבכל פעם שמגיע הינך לארץ ישראל, ביכולתך לחוות פעם נוספת את אותם הגעגועים לארץ הקודש, שזכיתי אני לחוש בחיי פעם אחת בלבד".
מסע רגלי מפרך לזכות להשקיף על הר הבית
עוד לפני קום המדינה, יצאה קבוצה גדולה של יהודים מתימן בעלייה שנקראה "אעלה בתמר". הם מכרו את כל רכושם ויצאו לדרך ארוכה ומסוכנת שארכה חודשים. הם עברו במדבריות, רכבו על גמלים, וחלקים גדולים מהדרך עשו ברגל. רבים מהם נפטרו בדרך מהתשישות והרעב, אך השורדים לא התחרטו לרגע. כשהגיעו לירושלים, למרות העוני הכבד והקשיים מול השלטון העות'מאני, הם התיישבו בכפר השילוח, רק כדי לזכות להשקיף על הר הבית. הם ראו בעבודה הקשה באדמת הארץ חלק מעבודת השם.
קוצי ארץ ישראל
עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים – אלו קוצי ארץ ישראל.
ומי שחי בארץ הזאת חייב לדעת לקבל את קוציה באהבה.
(אוריאל פרץ הי"ד)
חיבת הארץ של רבינו יונה
לבחור שהגיע מחו"ל, הסביר רבינו יונה: "כל רגע בארץ ישראל זו מצווה, בדיוק כמו שכל רגע בסוכה זו מצווה". המגורים בארץ ישראל אינם מצווה חד-פעמית, אלא מצווה מתמשכת, שבה לכל רגע ורגע חשיבות עליונה. הוא חיבב כל כך את הארץ, עד שאיחל גם לאחרים שיזכו לקיים את מצוות יישוב הארץ. כשנכנסה משפחה מחסידיו לקבל את ברכתו, אמר להם שהברכה הגדולה ביותר היא לזכות לגור בארץ הקדושה. כעבור שנים ספורות, הברכה התממשה והמשפחה עלתה והשתקעה בארץ.
בכל הזדמנות, היה הרבי משבח את המעלה הגדולה של המגורים בארץ ישראל. לאחד האברכים שנכנס לחדרו, תיכף לאחר שחסידים מחו"ל נפרדו ממנו, אמר בחיבה: "זכות גדולה יש לך שברוך השם אתה גר כאן בארץ ישראל ואינך צריך אף פעם לעזוב את ארץ ישראל".
חתנו של הרבי מספר שכשהיו מגיעים בלימודם לסוגיות הקשורות לקדושת הארץ ומצוותיה, היה הרבי מגלה חביבות יתירה, והייתה ניכרת התרגשותו יותר מהרגיל.
הרב אריה לוין ו"האבנים הקדושות"
רבי אריה לוין זצ"ל היה נוהג לצעוד ברחובות ירושלים. פעם אחת ראה פועלים סוללים כביש חדש ומניחים אבני שפה. הוא נעמד לידם והביט בהם בהתרגשות. אחד הפועלים, שלא הכיר אותו, שאל: "מה הרב מחפש כאן?". רבי אריה ענה לו בחיוך מאיר: "אני לא מחפש כלום, אני פשוט באתי לראות יהודים בונים את ארץ ישראל. כי זה בעיניי מראה קדוש יותר מכל דבר אחר".
יופי ארץ ישראל חביב עליו:
האדמו"ר מסלונים נסע ברכבת משוויץ לכיוון ארץ ישראל. בעוד כל הנוסעים נפעמו מנופי האלפים המרהיבים, הרבי לא הסיט את מבטו מהמשניות שלמד. כששאלוהו על כך, השיב כי הוא אינו רוצה להשקיע את מבטו בנופי נכר, שכן יופייה האמיתי של ארץ ישראל חביב עליו יותר.
סגולות ומעלות ארץ ישראל
ר' שלמה הינו תושב העיר מיאמי בארצות-הברית, שם משמש הוא כר"מ בישיבה קטנה. כאבי פרקים עזים ותכופים הובילו אותו אל מרפאתו מומחה בעל שם עולמי לטיפול במחלות פרקים. לאחר שעבר סדרות טיפולים, הולעט במגוון תרופות, שינה לבלי היכר את תזונתו היומיומית ומזור למכאוביו עדיין לא מצא, כמעט והרים הדוקטור את ידיו בייאוש. כמוצא אחרון, שלח אותו הדוקטור לים המלח שבארץ ישראל. "שם", הסביר לו הרופא הדגול, "במקום הנמוך ביותר בעולם (כארבע מאות ועשרים מטרים מתחת לפני הים) יש לחץ ברומטרי גבוה, כך גם רמת המלחים המומסים בו, מגיעה לרמה של פי עשרה ממי ים רגילים, שם תוכל למצוא רפואה למחלתך".
כך מצא את עצמו ר' שלמה עם עוד מאות אנשים מרחבי העולם שבאו לפתור מגוון בעיות רפואיות, בים המלח. בא הוא למצוא מזור לבעיות הגוף, ומצא גם מנוחה ושלווה לנפש. סגולותיה ומעלותיה של ארץ ישראל חברו להן יחדיו כדי להעניק לר' שלמה חוויה של עונג, שלווה והתעלות.
כל אוצרות הטבע הקיימים בעולם יש מהם בארץ ישראל
את מעיינות הגופרית שבחמי טבריה ובמספר מקומות נוספים ברחבי הארץ, שכבר מוזכרים בגמרא מחמת סגולותיהם הרפואיות, מנצלים עד ימינו אנו לצרכי רפואה, וחולים הסובלים ממחלות עור או מחלות פרקים, מוצאים רפואה לגופם על-ידי רחיצה במימיהם. יתרונות ייחודיים אלו הינם חלק מפסיפס שלם של מעלות שנשתבחה בהן ארץ ישראל, וככל שחולפות להן השנים, מתגלים לעין כל סגולותיה, ומטמוניה של ארץ ישראל אמנם לא את הכול אנו רואים, ועדיין רב הנסתר על הנגלה. (מתוך מרוה לצמא תשע"א)
פעם שאל תלמיד את אחד מצדיקי ירושלים: "מדוע הרב מנשק את אבני הדרך בירושלים? הרי הן מלאות אבק?". ענה לו הרב: "בלונדון האבנים הן רק אבנים. בירושלים, כל אבן היא יהלום שעטוף במעט אבק כדי שלא נסתנוור מהאור שלו".
האם המניקה: הזמנה לעלייה
במרכז האולם הגדוש בשטרסבורג שבצרפת, עמד הראשון לציון, הרב יצחק ניסים זצ"ל. בקול נרגש תיאר הרב בפני הקהל הרב את יופייה של הארץ, את פלא התפתחותה ואת ההישגים הכבירים של המדינה הצעירה. דבריו היו מלאי כיסופים, במטרה לעורר בלב השומעים את הרצון לעלות ארצה.
עם סיום דבריו, עלו מהקהל קולות של היסוס. כבוד הרב, שאלו כמה מן הנוכחים, "הרי המצב הכלכלי בארץ אינו פשוט. איך נמצא שם את פרנסתנו? שמא עדיף שנישאר כאן, בצרפת המשגשגת, ונסייע למדינת ישראל מרחוק בתרומות ובממון?"
חייך הרב ניסים והשיב להם במשל עמוק ומרגש:
"ארץ ישראל משולה לאם המניקה את ילדה: ככל שהתינוק יונק יותר – כך מתרבה החלב ומשתבח. אל תחששו מהמחסור; בואו, עלו לארץ – ותזכו גם אתם לשפע של חלב, המתוק מדבש."
לכבוש ברגליו חלקים מאדמת ירושלים
הרב יעקב חיים סופר בעל כף החיים עלה מבגדאד לירושלים וגר בעיר העתיקה. מסופר כי בכל פעם שהיה יוצא מביתו לבית הכנסת "בית אל", היה מקפיד ללכת בדרכים שונות. כששאלו אותו מדוע, ענה בפשטות: "אני רוצה לזכות 'לכבוש' ברגליי כמה שיותר חלקים מאדמת ירושלים, כדי שביום הדין האבנים הללו יעידו שאהבתי אותן ודרכתי עליהן".
מצוות קניית בית בארץ ישראל
בעניין מצוות קניית דירה בארץ ישראל, נהג מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל להזכיר את דברי האבן עזרא: "מעלה גדולה יש לארץ ישראל. ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא". לכן, התירו לקנות בשבת אדמה או בית מנוכרי בארץ ישראל, ואף לומר לנוכרי לכתוב ברישום המקרקעין בשבת עצמה. זאת, כיוון שגאולת הקרקעות היא חלק ממצוות יישוב הארץ, והיא גם תועלת לכלל ישראל, למנוע שקיעת ארץ קדושה ביד טמאים.
קניית בית בארץ ישראל הופכת את האדם לשותף פעיל בבניין הארץ ובהמשכיות הבטחת התורה לעם ישראל.
מצוות יישוב הארץ
להתגורר בארץ ישראל זו מצווה יקרה ונעלה לדעת כל הפוסקים .
גדולי החכמים היו מנשקים אבניה ועפרה של ארץ ישראל, לקיים הכתוב "...ואת עפרה יחוננו."
מצווה גדולה ויקרה וזכות גדולה לרכוש דירה ואפילו פיסת קרקע או להתיישב בארץ ישראל .
מצוות ישיבה ורכישת בית בארץ ישראל היא גדולה ממצוות ביקור בה ובכל זאת בימינו יש מצווה לבקר ולטייל בארץ, שעל ידי כך יראו את "טוב הארץ" ויחשקו ויחפצו לגור בה.
עיקר מצוות יישוב הארץ היא לעלות לארץ ישראל, לבנותה, לטעת בה עצים או ללמוד בה תורה, כיון שאין תורה כתורת ישראל ולא חוכמה כחוכמת ארץ ישראל. וכדברי המדרש: "וזהב הארץ ההיא טוב".
מעלת ארץ ישראל הקדושה
אין ערוך לה.
תודה לבורא עולם
על הארץ הקדושה והנפלאה
שנתן לנו.