בס"ד

אגרת לחתן- לבעל

ליקוטים מהספר "נתיבות טוהר" ו"שער הזהר לטהרה" ו"האושר שבטהרה", "היגיינה.. מבחינה מדעית" ו"הרב מוצפי שליט"א".

 

הבית היהודי הוא בית מקדש קטן, שם משרה הקב"ה את שכינתו, לכן נאמר:

" ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

כל בית יהודי יכול להוות מקום להשראת השכינה

(שכינה זוהי שמירה והשגחה פרטית).

                                       

איש ואשה שזכו – הזדככו -  שכינה ביניהם – זכו מלשון זוך וטוהר.

 

מידה כנגד מידה

מעשה באשה שהחליטה לשמור טהרה לאחר ששמעה את ערך המצווה. למחרת ליל טבילתה הגיע במפתיע בנה, שהיה חייל שהשתתף במלחמת "שלום הגליל", וסיפר כי המפקד שלח אותו במיוחד כדי לספר נס שקרה לו אמש.. החייל סיפר בהתרגשות כי בעת שישן עם חבריו באוהל, הרגיש צימאון עז שגרם לו להתעורר משנתו. הוא לא יכול היה להירגע, ויצא החוצה לשתות. והנה בשובו לאוהל, מצא את חבריו לאוהל עומדים ומשתוממים מה פתאום החליט לצאת באמצע הלילה מתוך שק השינה שלו.

כששאל לפשר תמיהתם, הצביעו על שק השינה שלו. התברר שבזמן שיצא, בדק אחד החברים את הנשק שלו, ובטעות נפלטו מספר כדורים שריסקו את שק השינה שלו, שנשרף כליל.

האם ענתה בדמעות: " בני, אני קיימתי מצוה במים (טבילה) וה' הציל אותך ע"י צמא למים"  (מידה כנגד מידה).

 

ימי ההרחקה מחבבים  את האשה על בעלה.

האדם מטבעו מבקש חידוש ואפילו דברים יפים ונעימים, כאשר הופכים הם לשגרה יוצרים מציאות של מיאוס. כפי שאומר שלמה המלך במשלי: "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו".  

דבש בגימטריה "אשה".

 

יופי ורעננות בחיי המשפחה

אמר רבי מאיר בעל הנס: "ימי ההרחקה מחבבים את האשה על בעלה". (כי רגיל בה וקץ בה). והבטיח רבי מאיר שכשהאשה תחזור מהמקוה תהא חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה.

 

הנאותיו של אדם קצובים.

כל הנאה שאדם נהנה באיסור (נדה)  תהיה על חשבון הנאה שהיה יכול להנות כשהיא בהיתר (לאחר הטבילה) וגם יתן דין וחשבון על אותה עבירה.  (הקב"ה רואה את הנעשה בחדרי חדרים)

 

 

ילדים בריאים בגוף ובנפש

ילד שאמו היתה מסוגלת למסירות נפש בשביל קיום מצוות הטהרה יש בו כח נפשי אדיר לעמוד ביהדותו, לעמוד בנסיונות וכח האיפוק שלו בכל מה שקשור לתאוות, גדול ועצום.

 

מקור המצוה וחומרתה

(מהתורה-ויקרא פרק יח') כתוב: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב… כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם"

פרשה זו מדברת על נשים שאסור להינשא להם בגלל איסור עריות כגון: ערוות אמך לא תגלה, ערוות אחותך לא תגלה, מצוות שכל בר דעת מוכן לקבלם. בין אותם פסוקים מופיעה המצוה :" ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב". אשתך במצב של נידות היא כמו אותם נשים  שאסור לך להתקרב אליהם לגלות ערותן.  מצוות אלו הם כמו כתר על הראש.  כאשר בן מלך מסרב לשאת על עצמו את כתר המלכות המחייב, הרי בזה  הוא מכריז ניתוק מאביו, ניתוק מהמלוכה. כרת בהיפוך זה כתר.

   

  כאשר יהודי מקיים את מצוות הטהרה, הופך הוא את הכרת  לכתר.

 

איש ואשה שזכו  –שכינה ביניהם. לא זכו אש אוכלתם

אם זכו להביא הטהרה אל ביתם, שכינה שורה ביניהם."לא זכו - אש אוכלתם".

 

 באיש יש י' באשה ה' זו השכינה,  בבית בו אין טהרה אזי סרה שכינת הקב"ה מביניהם 

(כביכול הי' יוצאת מהאיש , והה' מהאשה.) ואז נשאר אש.   אין  שלום,  אין שלווה, אין  שמחה, אין שלימות.

                                                         א  י  ש      א   ש  ה

 

המים המטהרים

לרוח הטומאה אין מקום במקוה

כל יסוד שואף להגיע אל מקורו, ולכן עפר הנמצא באויר שואף לרדת למטה אל האדמה, והאויר הנמצא במים ירצה להישלף החוצה לעלות למעלה. נמצא שיש סדר בבריאה, אין מקום לתערובת ביסודות הבריאה.  כמו כן לרוח הטומאה נקבע שאין לה מקום במים המחוברים לקרקע (מקוה, מעין, נחל, ים). לכן, כאשר נכנס אדם אל תוך המים האלה הוא נטהר מטומאתו.

 

הטומאה יוצרת ניתוק ואטימות. טמא בהיפוך אותיות אטם=(אטום)

וטהרה פותחת ויוצרת צהר,  לקירבה לה'.

 

יש בעולם דברים רבים שאין ביכולתנו השכלית המוגבלת להבינם, ישנם מצבים של טהרה וטומאה. את הטומאה איננו רואים אבל יודעים שהיא קיימת.

 

כך גם הטבילה עלינו לקיימה ולהאמין כשם שהיא מסוגלת להוציא את הגוי מנכריותו ולהפכו ליהודי, היא מסוגלת להוציא אשה נידה מטומאתה ולהכשירה להיות טהורה לבעלה.

 

כשם שברית מילה, כל יהודי מקיים בבנו על אף שאין הדבר מובן שכלית. וכי מדוע לצער ילד בן 8 ימים? ברית המילה מבוצעת רק משום שכך צווה בורא עולם בתורתו.

 

המקוה הוא מעיין הישועה של עם ישראל.

רבים נושעו ע"י הטבילה!  זמן הטבילה הוא עת רצון.

 

במקוה יש לפחות 40 סאה מים .

ולד בגימטריה - 40,  

40 יום שהה משה רבינו עד שקיבל את התורה,

40 יום  ירד המבול, העולם טבל במי המבול, כדי לבטל את הטומאה ולאפשר קיום עולם חדש. 

40 סאה במי מקוה דרכם נכנסת האשה בטומאת נדה ויוצאת טהורה, עם סיכויים ליצירה חדשה בקרבה.

 

בענין טהרת ישראל

מתוך תשובה של הרב מוצפי שליט"א באתר דורש ציון

 

דע ידידי ואהובי היקר,

אין נשגב וחביב בעיני הקדוש ברוך הוא כטהרת ישראל.

 

בזוהר הקדוש ובדברי רבנו הארי מובא כי בזמן ימי איסור הנידה נאחזים החיצונים שם, וגורמים נזק נורא.

ותהי טומאתה עליו.   הנזק הישיר והעיקרי הוא על הגבר. רוח טומאה קופצת על האיש . הטהרה צריכה להיות דוקא במים. הקדושה שיש בתוך המים תבוא ותסלק את רוח הטומאה.

 

ולא יאמרו מי שכבר נישאו לפני עשרות שנים חבל שלא ידענו זאת לפני כן , כי לא סיפרו לנו על כך, כי באמת כל יום חדש בחיי האדם ובניהול הבית היהודי בקדושה הוא חופה חדשה, כי כל יום אנחנו נעשים בריה חדשה , ובכוחינו הרוחני להתחיל הכל מחדש.

 

כל ירידת השפע, החיים הרוחניים, החכמה הבינה והדעת, הבנים, הפרנסה, הבריאות, תלוי בנו ובענין רגיש זה, כי עלינו לדעת כלל ברזל הוא שאין לך כל דבר ואפילו הפעוט ביותר שנעשה פיסית כאן שאינו פועל למעלה, וכששניים מוצאים איש את רעותו דע ששתי חצאי הנשמות נפגשו, וכשהם חיים יחד בהרמוניה ובכבוד הדדי, נשמותיהן מתחברות לאחת, ואין להשם יתברך שמחה וסיפוק גדולים מכך, ובדבר זה נבחן האדם אם אדם הוא או חלילה לא.

 

 

יום החופה

דומה במעלתו למעמד הר סיני

 

מהזוהר הקדוש:

ברגע שנשמע קולו של מסדר הקידושין הבורא משתיק את כל פמליה של מעלה והם מקשיבים בדומיה –כאשר עולה ובוקע קולו של הרב המקדש: "ברוך אתה...אשר קידשנו במצוותיו.." הקב"ה מזכך את נשמותיהם של החתן והכלה ומוחל להם על כל עוונותיהם, על מנת לאפשר להם התחלה חדשה ואיחוד גמור, כתינוקות שנולדו. בשעה זו החתן והכלה כמו עומדים בתפילת הנעילה ביום הכיפורים, שכן גורל חייהם נחתך עתה לכל ימי חייהם, ושערים חדשים, שהיו נעולים בפניהם עד כה, נפתחים.

 

לאחר מכן ממשיך הרב המקדש: ".......וציונו על העריות......והתיר לנו את הנשואות....."וה' ומלאכי מרום מתחילים באיחוד חלקי הנשמות של החתן והכלה. כל אבר רוחני מתאחד עם חברו שכנגדו – לכל אורך ברכת האירוסין ושבעת ברכות הנישואין ה' משפיע על בני הזוג שפע אלוקי של שמחה עצומה וכל מיני השפעות על מנת שהאיחוד ביניהם יהיה מושלם.

 

ברגעים נעלים אלו, יורדים מאות ואלפי מלאכי מרום המסובבים ומרוממים את החתן והכלה במחול נפלא ומעטרים את ראשם בעטרות של קדושה ושפע אלוקי.

 

לתת צדקה ולפייס את מי שפגעו בו

• על החתן והכלה לפייס את הוריהם וחבריהם וכל מי שפגעו בו אי פעם, כי אין כפרה על עברות שבין אדם לחברו עד שיפייסו.

• להשתדל לתת צדקה ביום חופתם. (לעניים ועדיף תלמידי חכמים) חז"ל מספרים על בתו של רבי עקיבא שביום חתונתה נתנה לעני את המנה שלה לאכול. למחרת נמצא נחש ארסי מעל מיטתה כשסיכת ראשה נעוצה בראשו. התברר שבלי שהרגישה, הרגה בתו של רבי עקיבא את הנחש, כשהתירה את קליעות ראשה. ניצלה בזכות החסד עם העני שעשתה ביום חתונתה.

 

 

כדאי לנצל יום זה:

 

לחרטה על העבר: להתוודות על העברות ולקבל לעתיד שוב לא לעשותם. דעו שבצירוף התשובה ימחקו ביום זה אפילו עוונות חמורים שיום הכיפורים אינו יכול לכפר עליהם.

 

לבניית העתיד: כיוון שאתם מכופרים ביום זה, תפילותיכם מתקבלים ביותר, נצלו זאת על מנת להתפלל על העתיד ולפתוח דף חדש בחיים.