ב"ה

כבד את אביך

ואת אמך

למען יאריכון ימיך

 

 

 (ליקוטים מהחוברת כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה, ומהעלון תוספת חיים אגודה לחיזוק כיבוד הורים,

מהספר נשמת אדם, תשובות מהרב בן ציון מוצפי שליט"א, וסיפורים)

 

כל המכבד אביו ואמו, הקב"ה מאיר לו בעולם הזה ובעולם הבא

 

הכרת הטוב כלפי הוריו מולידיו, אשר הביאו אותו לאוויר העולם

היא הבסיס והיסוד לפיתוח מידת הכרת הטוב! 

 

לא מובן מאליו!

כדאי לכל אדם שיתבונן כמה הוא חייב תודה להוריו! הלוא אם אדם עשה למישהו טובה קטנה, כגון שהקפיץ אותו הביתה, בודאי מגיעה לו על כך תודה רבה. ואם טרח בעבורו טרחה מרובה יותר, הכין לו איזו ארוחה טובה, כבר לא יודע כיצד להודות, פיו מלא תודות. טרח יותר ועשה לו טובה גדולה יותר, כגון שהשתדל למצוא לו מקום עבודה טוב, כבר חש צורך לקנות לו מתנה.

 

ואילו ההורים היקרים, עשו הרבה הרבה מעל ומעבר. אמו סבלה עבורו צער של הריון ולידה, וכמה דאגו לו הוריו, כמה התמסרו, כמה התאמצו להאכילו, להשקותו, לרחצו ולהלבישו, כמה השקיעו בחינוכו ובלימודיו, שלא לדבר על כמה ארוחות הכינו ובישלו לו, כמה בגדים כיבסו וגיהצו לו, כמה ריצות רצו עימו, לטיפת חלב ולקופת חולים, לרופא שיניים, ולמסיבות סוף שנה, וכמה הוצאות הוציאו עליו... האם משום שהוריו הם, אזי הכל מובן מאליו?! 

 

 

המשכורת

שח יהודי יקר, אשר אביו הקשיש מתגורר בביתו, ועליו לטרוח בעבורו יום יום טרחה מרובה: פעם התעניין רבי חיים ברים שליט"א בשלומו של אבי. שחתי לו את כל הנעשה, אודות הטרחה המרובה הכרוכה בטיפול באבא. נענה רבי חיים ואמר: "דע כי אף אם יציע לך מישהו לקנות ממך את המצוה הזו תמורת חדר מלא ביהלומים מהארץ ועד הגג - אל תמכור זאת, אין לך מושג באיזה אוצר כביר אתה מתעסק!" 
ברגעים קשים אני מחזק את אשתי ואומר לה: הביטי וראי, הרי את כל המלאכה המפרכת הזאת של טיפול בקשיש, מבצעות אחיות בבתי אבות ובתי חולים, עם כל המסירות. מה שמניע אותן להמשיך בעשייה זו היא המשכורת החודשית. אם כן, הבה ונשאב אף אנו כוחות לטפל באבי הישיש מהמשכורת הנצחית המובטחת לנו לעולם הבא .

(נפלאותיו לבני אדם )

 

 

ככל שביכולתנו

השווה הקב"ה את כבוד ההורים לכבודו ואת מוראם למוראו! לתת לנו את ההבנה הנכונה, שאין שיעור ואין גבול למצוה זו. ואדרבה כל אדם ישתדל ויתחזק בה כמיטב יכולתו.

 

 

ניצל מהמלחמה

אדם סיפר שהיה במצב קשה שהיה חייב לקטוף את המלפפונים במושב, והפועלים לא נמצאים  והוא צריך לעבוד לבד. הוא ביקש מבנו שנמצא בצבא לעזור לו. הבן החייל נשאר לעזור לאביו וחזר לצבא לאחר יום יומים .הוא קיבל קיטון של צעקות מהקצין, ששלח אותו לכלא לחודש ימים. אחרי שבועיים התחילה מלחמת יום הכיפורים,.

והוא היחיד שנשאר מכל הפלוגה.

 

 

עד כמה ובאיזו רמה לכבד הורים

הגמרא מספרת כיצד היה רבי טרפון

מכבד את אמו המבוגרת.

בכל פעם שהיתה אמו צריכה לעלות למיטתה או לרדת ממנה, היה מתכופף כדי שתעלה עליו ותיתמך בו! עשיר גדול היה, ויכול היה להעמיד לרשותה משרתות אין מספר, אך העדיף לקיים את המצוה בגופו.

באחת השבתות, כשירדה אמו לטייל בחצר, נקרעה רצועת מנעלה, ונותרה רגלה יחפה. מיד בא רבי טרפון, התכופף ושם את כפות ידיו מתחת לרגליה, וכך הלכה על כפות ידיו עד שהגיעה למיטתה.

 

 

אהבת ההורים

מצוה על כל אדם לנטוע בלבו חזק מאוד את אהבת הוריו, ויאהבם אהבה עזה, כי מלבד שהצטווינו בתורה לאהוב כל יהודי כנפשנו ומאודנו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך, מכל מקום באביו ואמו יש להזהר בזה ביתר שאת, מאחר והשוותה התורה את כבודם לכבוד הקב"ה. 

 

אבימי - היו לו חמשה בנים גדולים, וכאשר היה אביו - רבי אבהו, דופק על דלת ביתו, היה אבימי רץ בעצמו לפתוח את הדלת, ולא היה נותן לאף אחד לפתוח. ובהליכתו עד הדלת, היה אבימי קורא שוב ושוב: "כן, כן, אבא, אני בא, אני פותח.

 

הבן איש חי מסביר שאבימי ביקש לקיים את המצוה הגדולה של כיבוד אב - לא רק במעשה, אלא גם בדיבור, כדי לא להסיח את הדעת מקיום המצוה!

 

 

החזק במוסר

כבד את אביך ואת אמך - לכבדם בכל מיני כבוד, לשמחם במעשים טובים..זוהר שמות דף צג ע"א 

ויעשה רצונו של אביו , ויכבדהו בכל כבוד שיוכל להיות. ויהיה דיבורו עמו בבושת ובצניעות, ולא ידבר עמו אלא בנחת ובתחנונים . ואם נצטרך האב לבנו, יעשה לו כל צורכו בטוב לב, ולא יזכיר לפני אביו הטובה שהיטיב לו.

- בכלל כבודם - שיהיה נותן להם בלב חונן, כדרך שהיו הם נותנים לו, ולא בלב אכזרי . ויאהבם אהבה עזה, כדרך שהיו הם אוהבים אותו, ולא יהיו עליו לטורח ולמשא כבד.
 

- כתב הפלא יועץ: כמה מעות אדם מפזר לעשות פתיחת ההיכל, או להיות סנדק וכדומה, אף שאין בזה לא מצוה מהתורה ולא מדברי חכמים, אלא חיבוב מצוה, ועל כל פעם ששומע בקול אביו ובקול אמו - מקיים מצוה רבה מן התורה!" 

וכל מגמת בן משכיל יהיה לדעת מהו רצון אביו, כדי לעשותו, ולעשות נחת רוח לאביו שבשמים. ואם חננו ה' עושר, ואביו איש עני, מוטל עליו לפרנסו ולספק לו כל צורכו בסבר פנים יפות ובדברי פיוסים ובדרך כבוד. ואם יש לו בני בית, יצווה לכולם בכל תוקף שיזהרו בכבודם… 

בניו יכבדוהו

אמרו חז"ל: המכבד את אביו, הקב"ה נותן לו בנים שיכבדוהו - מידה כנגד מידה.

וכן כותב רבנו יצחק אברבנאל: מה שאמרה התורה "למען יאריכון ימיך", זו אינה רק הבטחת שכר, אלא לומר לאדם: הלוא אף אתה - יאריכון ימיך על האדמה, גם אתה בעצמך תהיה אבא לילדים, וגם אתה תגיע לגיל כזה, שבו תזדקק לבניך. אם אתה תכבד את אביך ואת אמך - אף בניך יכבדו אותך בזקנותיך, כי הנה במידה שאדם מודד בה מודדים לו! ואם כן כיבוד אב ואם אינו רק לתועלת הזקנים המכובדים, כי אם גם לתועלת הבן המכבד אותם, כי גלגל הוא שחוזר בעולם. 

 

בזריזות ושמחה

כשמבקשים ההורים מבנם בקשה מסוימת, הכבוד הוא שיעשה את מבוקשם מיד בלי עיכוב כלל. ויעשה את בקשתם בשמחה גדולה, בערנות ובזריזות רבה, ולא יהיו עליו לטורח ולמשא חס ושלום, וזכות זו תעמוד לו בעולם הזה ובבא. 

 

עונש המזלזל בכבוד הוריו

אמר רבי שמעון בר יוחאי:"כשם שמתן שכרן מרובה , כך עונשן מרובה" . אם אין אדם מכבד את אביו ואת אמו - גזירות קשות באות עליו". ה' יצילנו

כתב הפלא יועץ זצ"ל: יש בנים משחיתים שמזלזלים בכבוד הוריהם ומצערים אותם צער בנפש... אוי להם לבנים שכך גורמים לאביהם, אויה להם, אהה עליהם. אוי להם מיום הדין, כי על הכל יביא אלוקים במשפט, על מה שעבר על דעת קונו, ועל מה שעבר על דעת אביו ואמו וציער אותם, ואוכל פירות בעולם הזה, שכאשר עשה - כן יעשו בניו לו, שמידה כנגד מידה לא בטלה, מלבד קרן העונש הקיימת לו לעולם הבא. "

 

האיש שרמס את עשרת הדיברות

מעשה באדם שהסתכסך עם הוריו עקב מריבה משפחתית, ונמנע מלבוא אל ביתם. הדבר כאב להורים מאוד, אך הבליגו על יגונם. הגיעו הדברים לידי כך, שכאשר פגש הבן באביו בשבת, התעלם ממנו ולא ברכו בברכת "שבת שלום"! 
לא יכול היה האב לשאת את כאבו ובושתו, והתאונן בפני הצדיק רבי סלמן מוצפי זצ"ל: מה יאמרו הרואים, מה חושבים האנשים, אוי לכלימה! 
הזדעזע הצדיק. ניסה לחשוב כיצד להשפיע על הבן להיטיב את דרכו ולשנות את התנהגותו כלפי אביו. ישב והעתיק בעבורו קטעים בענין גודל וחשיבות מצות כיבוד אב ואם - מן הגמרא ומן המדרשים, מספרי מוסר כ"ראשית חכמה" ו"שבט מוסר"! וכשהדברים ערוכים בידו, הלך אל הבן ואמר לו: "הט אוזנך, ושמע דברי אלוקים חיים!". שמע הלה מפני הכבוד, אבל סירב לקבל את הדברים, אטם את לבו והקשה את עורפו - ריב לו עם הוריו, ולא ישנה את דרכו! 
אמר לו הצדיק: "עדיין לא סיימתי לקרוא. הט אוזנך ושמע דברי חכמינו ז"ל: 'אם כבדתם - יאריכון ימיך, ואם לאו - יתקצרו ימיך!' והוסיף: "אין מענישים אלא אם כן מזהירים. תן לבך לשנות אורחותיך עד השבת הבאה, תוך שלושה ימים!" 
 

עברו הימים, וביום השלישי, בשבת קודש, המשיך האיש בהתעלמותו מאביו. ראה הצדיק, וחרה אפו. ביום ראשון בבוקר סר לחנותו של האיש להוכיחו על פניו, וראה שהחנות מלאה קונים. לא רצה לביישו ברבים, ואמר: אצא, ואשוב עוד מעט. כעבור רבע שעה חזר, ומצא אמבולנס עוזב את המקום בצפירה בהולה. נושא את האיש, ללא רוח חיים! ככלות ימי ה'שבעה' ראהו אחד מקרוביו בחלומו, והוא רומס את עשרת דיברות... ה' ירחם ויציל.

 

כתב ספר החסידים: אם תראה רשעים שמקילים בכבוד אביהם ואמם, ואף על פי כן מצליחים, דע כי לרעתם, כדי שיהיה עונשם גדול.
 

כתב רבי חיים פלאג'י זצ"ל: אם תראה בני אדם שהקילו במצות כיבוד אב ואם, והשחיתו והתעיבו עד שהכו וקללו את הוריהם, והם שקטים ושאננים ולא עבר עליהם כוס תרעלה, ולא לקו ביסורים, דע לך בנאמנות גמורה כי לסוף ימיהם לא יצאו נקיים מהעונשים והיסורים הבאים עליהם. ואם לא קבלו יסורים כלל בעולם הזה, כי ה' יתברך אל רחום וחנון, מאריך אפו, יהיה עונשם יותר גדול כפל כפליים לעולם הבא.

 

מן התורה חמשה ציווים  כלפי אביו ואמו: 

א. לכבדם דברים ה טז) : כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ …, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, …

ב. לירא מהם ויקרא יט  : אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' .... 

ג. שלא להכותם שמות כא טו : מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת. 

ד. שלא לקללם שמות כא טז: מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת. 

ה. שלא לזלזל בהם דברים כז טז: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ מקלה היינו מזלזל, ואפילו ברמיזה בקריצת עין, ואפילו בלב בלבד. 
 

הורים קפדנים

כתב הגאון רבי חיים פלאג'י:

"הנה שמעתי כמה אנשים ריקים ופוחזים, שאינם מקיימים מצות כיבוד אב ואם, בטענה כוזבת, שזאת המצוה נאמרה רק כלפי אב ואם שהם נוחים ומראים חיבה לבניהם, ולא לגבי אב ואם שהם קפדנים, ומכניסים עצמם בכל דבר, ועושים מריבה עם בניהם, ומכבידים עליהם.  וכל דבריהם הבל וריק, שאילו כן, לא היתה התורה צריכה להזהיר על כיבוד אב ואם, כי מאחר שהם הביאוהו לעולם וגידלוהו, האכילוהו, השקוהו והלבישוהו, עד כי גדל ונעשה חי הנושא את עצמו, כבר היה חייב לכבדם, כי אפילו אם היו אנשים זרים, היה חייב להחזיק להם טובה ולכבדם כל ימי חייו, משום הכרת הטוב אשר גמלו לו בימי נעוריו.

וכבר אמרו חז"ל:  כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום". ועל כרחך שהוצרכה התורה להשמיענו שאפילו אב ואם קשוחים וקפדנים, וקשים במידותיהם וזר מעשיהם,  אף על פי כן צריך לכבדם ולירא מהם יראת כבוד, וכל שכן שלא להתריס נגדם ולצערם". עכ"ד.   

 

התנהגות עם הורים גרושים

תשובה מהרב בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה: אני בת להורים גרושים. אימי רוצה למנוע ממני קשר עם אבי. מצב זה מקשה מאוד את ההתנהלות בביתי. לדוגמה: אם ידעה שגביע הקידוש מתנה מאבי היא מסרבת להשתמש בו. האם עלי ליידע אותה על מקור החפץ? 
תשובה  :אסור לך ליידע אותה בכל מה שקשור לאביך כי בזה גם את מצערת אותה ומכאיבה לה, וגם מכשילה אותה ברגשות שנאה. ולכן עדיף לשתוק ולהתעלם.

 

שאלה לכבוד הרב מוצפי,

אבי ואמי גרושים ובסכסוך המון שנים , כשאני ואשתי מבקרים אצל אחד מהם, הם מדברים רע אחד על השני ו"פורקים" מולנו, ונעלבים אם לא נקשיב. מה לעשות? 
תשובה 

כדאי מאוד ליזום מצידכם שיחה רצינית עם כל אחד מהם לחוד, ולהבהיר להם בצורה הברורה ביותר כי זה לא מוסיף להם, לא כבוד, לא בריאות, לא איכות חיים, לא מצוות, ולא חיי עולם הבא. ותבהירו לכל אחד מהם שאתם מכבדים אותם ועומדים לשירותם בכל עת, אלא שנגמרו הקיטורים והסיפורים.

 

הנהגת הבנים עם הוריהם

גם אם ההורים אינם שומרים תורה ומצוות ומחללים שבת וכיוצא, צריכים לכבדם ולירא מהם ככל אב ואם, ויעמדו מפניהם, ולא יסתרו את דבריהם וכו', ואדרבה על ידי שיראו שמכבדים אותם, יתאהב שם שמים עליהם, ויחזרו למוטב, כי תורתנו דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. 

 

החיוב לעמוד

כשהאבא או האמא נכנסים לבית, חייב הבן לעמוד לכבודם.

 

נשיקת ידי ההורים וברכתם

בכל הזדמנות שהיא, יש ענין לנשק את ידי ההורים ולקבל את ברכתם. וטוב שירגילו ההורים את בניהם בזה, שלבד ממה שמקיימים מצות כיבוד אב ואם, זוכים גם בנשיקה זו לדברים גדולים ומעלות גדולות. 

ועל כל פנים, חשיבות יתירה ישנה בנשיקת ידי ההורים בשבת קודש. ועל דרך הסוד, מעלה גדולה יותר יש בנישוק ידי האם, כמבואר בדברי רבנו האר"י ז"ל, והוא עצמו היה נוהג ללכת לנשק ידי אמו הרבנית שרה ע"ה, בכל ערב שבת. וכתב מרן החיד"א שיכוין בזה לקיים מצות כיבוד אב ואם.

 

שכיבה על המיטה

לא ישכב הבן על מיטת הוריו, וראוי גם שלא ישב עליה. 

 

לחפש להיטיב להוריו

ישתדל הבן לעשות כמיטב יכולתו, ליישב את דעתם של הוריו, שיהיו שמחים, שלווים, שקטים ושאננים. וישמח את לבבם ויעשה את רצונם, וככל היוצא מפיהם יעשה. ומידה כנגד מידה לא בטלה, שאף הוא יזכה לבנים הגונים שישמחוהו בחכמתם ובתורתם.

וטוב שיחפש לעשות להם דברים שינעימו ויערבו להם. וכל בן יעשה כפי שמכיר את הוריו ואת רגשותיהם, ותן לחכם ויחכם עוד. 

 

למשל: אם יודע שהוריו אוהבים לאכול מאכל מסוים, ויש ביכולתו להכין להם את אותו מאכל, ישתדל מידי פעם להכין להם, ותבוא עליו ברכה.

 

תשועה ברוב יועץ

מן הראוי להתייעץ עם ההורים מידי פעם כפי הצורך. וישתדל גם שיברכוהו להצלחה, שמלבד זאת שאפשר שברכתם תחול, יש כאן גם את שכר המצוה שמכבדם ומיקרם בזה שמתייעץ עמם,  וראויה מצוה זו שתגן עליו ויוושע ויצליח.

 

 

להאיר פנים

כל מה שמכבד הבן את הוריו, העיקר הוא שיעשה בשמחה ובמאור פנים. אבל אם חס ושלום מראה להם פנים זועפות, אף אם יאכילם בכל יום מאכלים משובחים לא רק שאינו מקיים מצוה, אלא ענוש יענש על זה, חס ושלום. 

 

ביקור אצל ההורים

בכלל מצות כיבוד אב ואם, שיבקרו הבנים את הוריהם בביתם, אף שאין ההורים צריכים שישרתו אותם. 

בכל פעם שמבקר הבן אצל הוריו, מקיים מצות עשה מן התורה, מאחר ונהנים הם בזה.

 

להשאר בקשר

בכלל מצות כיבוד אב ואם להיות בקשר טלפוני עם ההורים, ולא כאותם שאינם בקשר עם הוריהם אלא כשיש להם איזה צורך שהוא. ויש לדעת שבכל פעם שמתקשר להוריו, מקיים מצות עשה מן התורה, כי הלוא הנאה ושמחה היא להורים, שבנם מתקשר אליהם ושואל בשלומם. 

בן הגר בריחוק מקום מהוריו, עליו להיות עם הוריו בקשר טלפוני, כדי שיהיו רגועים וידעו בשלומו. וידע כי בכל פעם שמתקשר אליהם, מקיים מצות עשה מן התורה של כיבוד אב ואם, ולא יתעצל בזה. 

 

איך מדברים עם אבא ואמא?

הדיבור עם האב והאם צריך להיות בנחת, בלשון רכה, ובכבוד, ובקול נמוך כמדבר אל מלך, ולא ידבר בעזות והגבהת קול.. וכמו שר, שאף על פי שהוא רגיל עם המלך רבות, ואהובו של מלך הוא, בכל זאת לא יעיז לדבר עם המלך שלא כהוגן, אלא מקפיד הוא תמיד לדבר עם המלך בנחת ובגינוני כבוד, כן צריך הבן לנהוג עם הוריו,   גם כאשר הבן מדבר עם אחרים בפני הוריו, ידבר עימהם בנחת ורוגע ולא בקולי קולות, כי גם זה מכבוד הוריו. 

 

כיבוד בנטילת ידים

כשעומדים בני הבית ליטול את ידיהם לסעודה, יכבדו את האב והאם ליטול ראשונים, ולאחר מכן יטלו שאר בני הבית. אמנם אם האב לא נוח לו ליטול ראשון את ידיו לסעודה, מחשש הפסק בין הנטילה לברכת המוציא, או שהאם לא נוח לה כעת ליטול, מפאת שעסוקה בהגשת המאכלים לסעודה, יטלו הילדים את ידיהם, ואחר כך יטלו ההורים.
 

ליטול ראשון

כשיושבים בסעודה או כשמגישים פירות ומגדנות בפני המסובים, יכבדו את ההורים לקחת קודם, ורק לאחר מכן יקחו בני הבית. ואם האם לא נוח לה שימתינו לה, מאחר ועסוקה היא בסידור המאכלים, רשאים לקחת קודם אמם. 

לישב סנדק

המנהג אצל רוב העולם, שכאשר נולד הבן הראשון, מכבדים את הסבא אבי הבעל שהוא ישב סנדק, וכשנולד הבן השני, מכבדים את אבי האשה. ובמקום שנהגו כן, אין הבן רשאי להקדים את אבי אשתו לישב סנדק בבן הראשון, והעושה כן נגד רצון אביו, הרי הוא עובר איסור שמזלזל בכבוד אביו. 

ומכל מקום אם יש לו איזו סיבה שרוצה להקדים את אבי אשתו, וכגון שהוא תלמיד חכם גדול ומפורסם, ורוצה לכבדו לכבוד התורה שלו, רשאי לרצות את אביו שימחל על כבודו. ואם מחל, רשאי להקדים את אבי אשתו.

 

סבא שאינו שומר תורה ומצוות

אם הסבא רוצה לישב סנדק לנכדו, הנכון והראוי לשכנעו בצורה יפה ועדינה שעדיף שישב סנדק אדם גדול בתורה, כדי שהשפעתו תחול על הבן לטובה ויהיה תלמיד חכם, ואת הסבא יכבדו בכיבוד אחר.

אם יש חשש של מחלוקת, יניחו את הסבא שיהיה סנדק.  וטוב להעמיד על ידו אדם אחר ראוי, שיפסק את רגלי התינוק לכאן ולכאן, כדי שיוכל המוהל למול היטב, כי זהו עיקר הסנדקאות לעזור למוהל, והסבא יאחז את התינוק רק למעלה בבגדיו מעל לרגליו. ויתאם כן מראש עם המוהל שהוא יאמר לעשות זאת, והכל על מקומו יבוא בשלום. 

 

קריאת שם

כאשר נולד הבן הראשון, המנהג אצל בני ספרד לקרוא את שמו כשם הסבא אבי הבעל, וכשנולד הבן השני קוראים את שמו כשם אבי האשה. ומכל מקום אם אבי האשה נפטר, המנהג לקרוא את הבן הראשון כשמו, והבן השני כשם אבי הבעל. 

 

על כסאו לא ישב זר

לא ישב הבן במקום המיוחד לאביו בבית, בבית הכנסת, בחנות, במשרד וכיוצא, מפני שנראה שמשווה את עצמו לאביו. 

 

איסור הזכרת שם ההורים

מדיני מורא אב ואם, אסור לקרוא לאב או לאם בשמם הפרטי, למשל: יצחק, רבקה. ואפילו שלא בפניהם, וכגון שמספר איזה ענין בשם אביו או אמו, לא יזכיר את שמם לבד, אולם רשאי לומר 'אבי יצחק' או 'יצחק אבי', 'אמי רבקה' או 'רבקה אמי' ואפילו בפניהם. 

 

בקשת מחילה

בן שהתנהג עם אביו או אמו שלא כהוגן, חייב לבקש מהם מחילה, ויפייס אותם וידבר על לבם ויתנצל על טעותו, וישים לב להבא היטב היטב שלא יכשל ח"ו. 
 

חייב כל אדם לבקש מחילה בערב יום הכיפורים מאביו ואמו, על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה. ומי שאינו עושה כן, הריהו מזלזל בכבוד אביו ואמו ונקרא חוטא, כי אין אדם שיכול לומר: זך אני מפשע וחף אני מעוון זה. ומכל מקום אם הבן חסר דעת או שהיה אנוס ולא ביקש מחילה, יאמרו ההורים בפיהם בפירוש: "הרינו מוחלים לבננו פלוני, על כל מה שחטא לנו, ולא יענש חס ושלום בסיבתנו.

 

מקלל אב או אם

המקלל את אביו או את אמו, לבד מאיסור תורה שעבר על קללת כל אדם מישראל, עובר איסור נוסף מן התורה, - כשבית המקדש היה קיים, היו בית דין מענישים אותו במיתת בית דין החמורה ביותר שהיא 'סקילה', כעונש שניתן לאדם שעובד עבודה זרה או מחלל שבת. 

 

שלום בית

אם רוצה הבן להכניס את הוריו לביתו, ולטפל בהם בעצמו במסירות, אך אשתו אינה מסכימה, עליו להשתדל ולדבר על לבה על חשיבות המצוה והמעלה לטפל בהוריו ולשמחם, וכמה שכרה רב ועצום אצל הקב"ה, ולפי גודל הקושי בעשיית המצוה, כך גודל שכרה פי כמה וכמה, וכמו שאמרו חז"ל: גדול שכר המצוה הנעשית בדוחק וצער וקושי, פי מאה ממצוה הנעשית בריוח ולא בצער". 

מעשים אלו שהוא מתאמץ עבור הוריו, מְגִנִּים עליו ועל בני ביתו, מפני דברים לא טובים חס ושלום.

ומכל מקום אם ההורים אינם נוחים, ומתערבים בענייני בני הזוג, ונפגם השלום בבית עם אשתו, רשאי לשולחם למושב זקנים, אלא שבכל אופן כדאי שישאל חכם, ויעשה זאת בכל הכבוד וההדר, שלא יצטערו חס ושלום.

 

הבן נפצע מהקפצונים

בן שהיה מבקר וסועד את אביו.

לפני  פורים אמרה לו אשתו הרי יש עוד אחים למה רק אתה? ואכן ביקש מאחד האחים שהסכים להיום עם האבא בפורים.

ביום פורים הבעל והבן התעכבו מאד.  כשהתקשרה בעלה אמר שהוא נמצא בבית החולים. לרגע כעסה. הרי סיכמנו שאחיך יהיה? אבל כשספר שהבן נפצע מהקפצונים והיה חייב להיות איתו בבית החולים, הבינה שעדיף שהוא יהיה על תקן

מבקר וסועד את האבא.

מאותו יום כבר לא אמרה לבעלה לא ללכת לאביו.

 

 

סגולה לפרנסה ולהצלחה בחיים

כל המכבד אביו ואמו הקב"ה משלם לו שכרו בעולם הזה ובעולם הבא,, וזוכה לפרנסה טובה וישועה, ואומר רבינו בחיי, גדול כח מצות כבוד אב ואם, שיש בשכרה פירות ושכר גם בעולם הזה, בשלוה והצלחה, שיוסיף לו השם יתברך בכל מעשיו, ובאריכות ימים, ובנוסף שכר המצוה שמור לו לעולם הבא.

 

על ידי מצות כיבוד הורים זוכה לבנים צדיקים

מידה כנגד מידה, שאף הוא יזכה לבנים הגונים, שישמחוהו בחכמתם ובתורתם. ויכבדוהו מאוד גם לעת זקנותו, ועוד ברכות טובות מאת ה' יתברך.

(עלון תוספת חיים אגודה לחיזוק כיבוד הורים)

 

זוכה לרפואה שלימה ואריכות ימים

האור החיים הקדוש אומר שכל מצוה היא סגולה מיוחדת לאיזה ענין, ומצות כיבוד אב ואם, סגולתה היא אריכות ימים וחיים טובים. חוץ מהשכר השמור לו בעולם הבא,

 

זוכה למחילת עוונות

הזוהר הקדוש אומר ששקול כבווד אב ואם ככבוד השבת. כל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו שומרים עליו משמים שלא יכשל בחטא בלי כוונה ואם חטא נמחל לו.

 (עלון תוספת חיים אגודה לחיזוק כיבוד הורים)

 

כיבוד הורים של החזון איש

מרן החזון איש זיע"א היה מקפיד בכל יום לבוא לבקר את אמו  בביתה, ולשוחח עמה ולהרנין את ליבה, ולפעמים שגם היה מתעכב אצלה זמן ארוך. וכשבאה היא לבקרו היה קופץ לכבודה, ושואל בשלומה ומושיבה על כסא משוחח איתה בחביבות, וכשהיא קמה לצאת היה מתלוה אליה ומובילה לדירתה שהיתה בשיפולי ההר, כל ישותו היתה מלא שמחה, עיניו היו נוצצות אושר, שזכה לקיים כיבוד אם.

(עלון תוספת חיים אגודה לחיזוק כיבוד הורים)

 

בספר ברכי נפשי מסופר שהרב יצחק זילברשטיין שליט"א נשאל מרופא בכיר שעבד בבית החולים איכילוב בתל אביב, שהציעו לו משרת מנהל מחלקה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ויש בזה משכורת גבוהה, וקידום יוקרתי, אך עקב כך לא יוכל לטפל ולעזור להוריו שגרים באיזור המרכז כפי שטיפל ועזר עד היום, האם מותר לו לעבור לבאר שבע? ופסק לו שאסור! והוסיף שתדע חז"ל אומרים "כיבוד אב ואם אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא" ויאמין שרק ירוויח מכיבוד הורים. ואכן שמע לפסק הרב, וויתר על המשרה בבאר שבע, ונשאר להתגורר קרוב להוריו.

 

כעבור תקופה הגיע לבשר לרב, כי קיבל משרה יותר טובה, ויותר מכובדת, בבית חולים במרכז, ובנוסף גם התמנה שם לראש הבוחנים בתחומו, ועקב כך הוא מוזמן להרצאות רבות, מה שכמובן מביא לו גם משכורת גבוהה ויוקרה רבה,

 

באתי לבשר לרב "כי זכיתי לראות בחוש את אמיתותם של דברי חז"ל שכיבוד הורים אדם מקבל שכר גם בעולם הזה".

(עלון תוספת חיים אגודה לחיזוק כיבוד הורים)

 

כיבוד חמיו וחמותו

חייב אדם בכבוד חמיו וחמותו וכן האשה חייבת בכבוד חמיה וחמותה, והטעם כי איש ואשתו נחשבים כגוף אחד, ואבא ואמא של זה, נחשבים כאבא ואמא של השני.

 

וצריך לזכור כמה יגיעות וכמה הוצאות, הוציאו חמיו וחמותו עד שגידלו את הבן או הבת והשיאו אותם, שלא יהא משלם רעה תחת טובה, ולכן חיוב גדול על החתן והכלה לכבד מאד את חמיו וחמותו בכל מיני כיבוד, בחייהם ובמותם.

 

משה רבנו יצא לקאת חמיו, הוא ביחד עם כל עם ישראל, ונתן לו את הכבוד הכי גדול, ונישק אותו.

(עלון תוספת חיים אגודה לחיזוק כיבוד הורים)

 

תיקון לבן שפגם בכבוד אביו ואמו

בן שלאחר פטירת הוריו, נוכח לראות שלא נהג עימהם כיאות ורוצה לשוב בתשובה, יתוודה על עוונו, ויתחרט על כך, ומכאן ולהבא ישמור על כל הלכות כיבוד אב ואם שצריכים לעשות לאחר פטירתם. ויקבל על עצמו להרבות בלימוד התורה יותר מכפי הרגלו, ובפרט ישנן את הלכות כיבוד אב ואם, ויזכה גם את האחרים בלימוד הלכות אלו, ושב ורפא לו. 

 

הבן מציל את אביו

הבן ע"י מעשיו הטובים מציל את אביו מדינה של גיהנום ומתיר אותו מן היסורים, ואף מכניסו אחר כך לגן עדן ונותנו במחיצת הצדיקים. (בנו של השל"ה) 

 

החפץ חיים אומר: "יתאר האדם לעצמו כאילו הוא מושלך בתוך האש או מיוסר בשאר יסורים  קשים.

מה היה עז חפצו ותשוקתו שבניו יחלצו לעזרתו ויושיעוהו מצרתו. ומאידך, יחשוב עד כמה היה מוסר הוא את נפשו כדי לחלץ את אביו מצרה.

 

וכן ראוי לבן שכל ימי חייו יהא דיוקנו של אביו חקוק בפניו, וידמה כאילו אביו צועק מרה מתוך אש להבה ואומר: "בני חביבי! חנני, הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי!."

(הפלא יועץ)

 

חתן תלמיד חכם

כשהבן מחדש חידושי תורה, אין ערך לכבוד שזוכה אביו על ידי כך בישיבה של מעלה, ולכן כל מי שאבל על אב ואם, יזדרז בהשתדלות גדולה להרבות בלימוד תורה כל מה שיכול לפי חכמתו. ומי שזכה שנתן בתו לתלמיד חכם, כשחתנו מחדש איזה דברי תורה, אזי מעטרין לחמיו וחמותו גם כן בכמה עיטורים.

 (ספר יוסף אומץ)

 

עד ארבעה דורות

כשהבן חוזר בתשובה ומתחזק בתורה ובמצוות, הוא יכול לזכות את אבותיו עד ארבעה דורות אחורנית, ולא רק שהוא לא נענש בגלל עוונותיהם אלא גם מציל אותם.

 

זכות ההורים לעולם הבא

שבניהם עובדים לה' יתברך ועושים רצונו ויראים אותו.. כמה טרחו, עמלו והשתדלו ההורים. עם פטירתם הגיע הזמן שהם זקוקים לבנים שלהם  שיש להם את היכולת להכיר להם טובה ולעזור להם.

וכפי החסד שהאדם עושה עם המתים כך ה' גומל חסד עמו.

 

בא בחלום לבנו כדי שיאמר קדיש

סיפר ראש ישיבה בארה"ב, הרה"ג מרדכי גיפטר שליט"א: "אחד מתלמידי הישיבה היה אמור להתחתן בעיר מגוריו, הוזמנתי להשתתף בשמחת כלולותיו, וכן הזמין עוד שמונה מידידיו מהישיבה, החתן שלח תשעה כרטיסי טיסה ואכן עלינו למטוס המיועד, אך כשהתקרבנו למקום הנחיתה התברר כי המטוס לא יוכל לנחות שם בגלל מזג האויר והערפל הכבד ששרר במקום, ועל כורחנו המשכנו לטוס לשדה תעופה אחר שהיה במקום רחוק מאוד מהמקום שבו נערכה החתונה.

 

נוכחנו לדעת שלא נספיק להגיע לחופה ואפילו לתפילת מנחה בציבור לא נזכה, כי היינו תשעה וחסר לנו עשירי למנין, ולכן החלטנו להתפלל בנמל התעופה, אך חיפשנו מקום שקט וביקשנו מאחד הסבלים להראות לנו מקום שבו נוכל להתפלל, הסבל נענה לבקשתנו והתחלנו בתפילה ביחידות, והסבל נשאר עומד בפתח החדר והסתכל עלינו איך אנו מתפללים.

 

כשגמרנו את התפילה להפתעתנו שאל הסבל – מדוע לא אמרתם "קדיש"?

 

ענינו כי אנחנו תשעה וחסר עשירי למנין, והסבל חזר ושאל בתמיהה – וכי אני לא יהודי?

ומיד עמד ואמר "קדיש".

 

לאחר שסיים סיפר בהתרגשות – היום הוא יום השנה לפטירת אבי ז"ל, ואני זמן רב פרקתי מעלי עול תורה ומצוות, ומובן גם שאני אינני מתפלל.

 

אתמול בלילה  נגלה אלי אבי בחלום ואמר לי: היום הוא יום האזכרה (היארצייט) שלי ואני גוזר עליך לומר עלי "קדיש", אמרתי לו: "אינני מתפלל, ואפילו אם הייתי רוצה להגיד קדיש אינני יכול, הואיל ובמקום שאני נמצא אין מניין יהודים.

אבל אבא חזר ואמר לי – אני אדאג שיהיה לך מניין, ואתה תדאג לומר קדיש"!!

 

כשקמתי בבוקר אמרתי לעצמי: אני לא אומר קדיש!! אבל עכשיו כשראיתי איך מתקיימים דברי אבי ז"ל והגיעו לכאן תשעה יהודים כשרים ממרחק כה רב, לא יכולתי שלא לומר קדיש".

 

 

כיבוד הורים

(מתשובה של הרב משה יזדי ירושלים (עשה לך רב עלון אהבת ישראל)

 

שאלה

לכבוד  הרב משה יזדי שלום וברכה!

 

אנחנו שלושה אחים ושתי אחיות והורינו גידלו אותנו תוך הרעפת אהבה וחום. גם לאחר נישואינו המשיכו לתמוך ולעזור לנו ככל יכולתם. עתה לאחר שאבא נפטר, נשארה אמא לבד. . אמא קרובה אלינו אך כולנו  טרודים בטרדות היום יום. ולא מצליחים להגיע לביקורים. למרות רצונה ורצוננו.  והאמא מתלוננת על כך שהבדידות הורגת אותה.

אח אחד הציע להעביר את האמא האלמנה לבית אבות אך היא סירבה ונפגעה מההצעה. האמא אומרת : "אני גידלתי אתכם לא החסרתי מכם דבר. היום אני זקוקה לכם ורוצה שתבואו לביקורים קבועים". ברור לנו שהיא צודקת אך לצערנו הרב זה לא יוצא לפועל. מה עלינו לעשות  בתודה מכל הלב.

 

תשובה:

הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו "מידה כנגד מידה" כך שבודאי גם אתם תגיעו לימים אלו בהם תהיו בודדים וכאובים, וצערה של אמכם ירדוף אתכם עד נשמתכם האחרונה.

 

הדגשת את מסירותם של הוריכם אליכם כדי להשקיט את מצפונך ובוודאי שלא ירפא את הצלקות הנפשיות שיתהוו בנפשיכם ברגע שאמכם היקרה תיפטר מהעולם! זה פשוט ירדוף אתכם כל החיים! . ליבי כואב על בניכם ובנותיכם, שבהתנהגותכם כלפי אמכם, גוזרים אתם עליהם שאף הם יתנהגו כך אליכם. שהרי בוודאי תילקו על כך מידה כנגד מידה.

 

  • כתבת: "אנחנו לא מצליחים להגיע אליה לביקורים למרות רצונה ורצוננו." אינך רוצה מספיק. אם באמת היית רוצה בכל ליבך הרי שוודאי היית מצליח להגיע לביקור. וכי יש להשוות את רצונכם לרצונה? היא מייחלת ומצפה ומשוועת לביקורכם, ואילו אתם שמים אותה בסדר עדיפות אחרונה, אם יתאפשר, אם יהיה לכם זמן, רצונכם רחוק מאד מרצונה כרחוק מזרח ממערב. .

  •  

  • אבינו שבשמים השווה את כבוד הורינו לכבודו, ואף הזהירנו על צער אלמנה . על התנהגות כזאת משלמים קשות פה בעולם הזה!

  •  

  •  מצוות "כיבוד הורים" שקולה כנגד כל המצוות, והמזלזל בהוריו הרי זה כאילו עבר על כל מצוות תורתנו הקדושה. זאת אומרת: לאחר פטירתו מהעולם יענישוהו כאחד שעבר על כל התורה במזיד! יש אומלל גדול מזה? וזאת חוץ מהיסורים שיעבור הוא פה בעולם הזה! 

  • מכאן יוצאת תוכחה מגולה לאותם שהוריהם סיעודיים ומאושפזים במחלקה סיעודית, או מטופלים בידי עובד/ת זר/ה, אשר גם אם יהיו מטפלים טובים וסבלניים, אין ספק שלפעמים פוקעת סבלנותם ומתייחסים למטופלים באפס סבלנות הגובלת בזילזול, ואף בהתעללות שמקצתה מתפרסמת בתקשורת. וברור לכולנו שביקורים תכופים של הבנים והבנות ימנעו זאת. אך לצערנו באותן דקות קשות שהאבא או האמא מזולזלים ומעונים תחת ידי אותם "מטפלים" אכזריים, יושבים הבן או הבת בביתם ומתענגים בארוחה חמה או מקלחת נעימה.

 

  • שח לי אחד מידידי הטובים: "לפני כחודשיים נקלעתי לצרה גדולה מאד. שנתי נדדה מעיני במשך לילות ארוכים, התהלכתי כצל וחששתי מהגרוע מכל. בצר לי פרצתי בשעת התפילה בבכי חזק וממושך וזעקתי לישועה. לאחר שעות ספורות הגעתי למקום בו היו מונחים ספרים על השולחן וביניהם ספר "מאה שערים" העוסק במעלת "כיבוד אב ואם" (ספר מרתק. חובה בכל בית).

נדהמתי מהמובא שם, מעולם לא ידעתי שמצוה זאת חשובה היא יותר מכל המצוות. כיון שהורי מבוגרים מאד קיבלתי על עצמי לשמחם ככל יכולתי. מיד בצאתי מאותו מקום נסעתי לבית הורי ששמחו מאד בבואי, ולאחר כשעתיים בכם שוחחנו וצחקנו אמרתי להם: "מחר בצהרים אגיע עם ארוחת צהריים ונאכל ביחד". "לא צריך ארוחה" אמרה לי אמי והוסיפה: "ההנאה הגדולה היא שאתה מגיע".

הגעתי למחרת עם ארוחת צהריים מכובדת מאד. פשוט השקעתי. ערכתי שולחן כנאה וכיאה. באמצע הסעודה אמר לי אבי היקר: "הרבה זמן לא אכלנו ביום חול מעדנים שכאלו". לבי נצבט בקרבי. "כמה הייתי טיפש"! אמרתי לעצמי והחלטתי: "אעשה זאת יותר ויותר".

הייתי איתם יותר מחמש שעות ובצאתי ביקשתי סליחתם שלא עשיתי זאת מזמן, והבטחתי שאגיע יותר.

כשעה לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון בה התבשרתי שצרתי הגדולה הגיעה לפיתרונה ממש מעל הטבע."

 

אבקשך בזאת ידידי היקר:

אנא ואנא! תחליט בדעתך ברגע זה שמעתה ואילך תהא אמך בראש מעיינך ובראש סדר העדיפויות בחייך.

ראוי שתעביר את דברי גם לאחיך היקרים. ואבינו שבשמים יבטל מעליכם כל גזרות קשות ורעות ותזכו לחיים טובים ומאושרים שבת שלום ומבורך, ישועות מקיפות וכל טוב

 

 

אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְּכַבֵּד אֶת כּוּ -לָם !!!

 

כְּשֶׁתָּבוֹאוּ לְבַקֵּר אֵצֶל הַבֵּן אוֹ אֵצֶל הַבַּת,

אַל תִּשְׁכְּחוּ לְהָבִיא מַשֶּׁהוּ - אֲפִילוּ מְעַט.

הִמָּנְעוּ מֵהַבָּעַת דֵּעוֹת, אַל תַּרְבּוּ בְּמִלִּים,

רַק הָבִיאוּ מַתָּנוֹת, הִפָּרְדוּ מִכַּמָּה שְׁקָלִים.

הֵם אוֹהֲבִים לִרְאוֹת אֶתְכֶם עִם תַּבְשִׁילִים.

הֱיוּ חֲכָמִים בִּלְבַבְכֶם, אַל תִּתְעָרְבוּ בָּעִנְיָנִים,

כִּי הַיְּלָדִים שֶׁגָּדְלוּ, אֶת הַכּל כְּבָר מְבִינִים.

כָּל אֵם יְהוּדִיָּה יוֹדַעַת וְאוֹמֶרֶת גַּם לָאָב:

"אִם הַדִּבּוּר שָׁוֶה כֶּסֶף - הַשְּׁתִיקָה זָהָב".

זֶה לא צְחוֹק, הַחָכְמָה הִיא לִשְׁתּוק.

 

יְקָרִים וִיקָרוֹת, זוֹ עֵצָה, זוֹ אֵינָהּ מִצְוָה,

כָּךְ אוּלַי נִזְכֶּה לְקַבֵּל מְעַט הַעֲרָכָה וְאַהֲבָה.

צָרִיךְ בְּכָל גִּיל לָדַעַת לְדַבֵּר אִתָּם מִלָּה,

לֹא לָקַחַת פְּרוּטָה, אַךְ לָתֵת לְלא הַגְבָּלָה.

אַל תִּדְרְשׁוּ טוֹבוֹת, אַל תְּבַקְּשׁוּ הֲנָאוֹת,

לא בָּאתֶם  לְהַשְׁמִיעַ וְגַם לא כְּדֵי לִרְאוֹת!

חִשְׁבוּ הֵיטֵב עַל כָּל מִלָּה וְעַל כָּל אוֹת.               

 

*בֵּן אוֹ בַּת יְקָרִים, חִשְׁבוּ עַל הַהוֹרִים.

אַתֶּם דָּנִים בֵּינְךָ לְבֵינָהּ:

"מַה נִקְנָה לְאִמָּא מַתָּנָה ?"

בְּגִילָהּ זוֹ שְׁאֵלָה טוֹבָה,

הַתְּשׁוּבָה - לְהַחְזִיר לָהּ אַהֲבָה.

לָתֵת לָהּ מִזְּמַנְּכֶם, תִּתְפַּנּוּ אֵלֶיהָ לִפְעָמִים,

זֶה מַה שֶּׁנָּחוּץ לָהּ מִכָּל הַדְּבָרִים.

לְבִקּוּרְכֶם בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם הִיא מְצַפָּה,

גַּם אִם זֶה לְשָׁעָה קַלָּה, כָּל שָׁעָה הִיא יָפָה.

הַקְדִּישׁוּ מְעַט מִזְּמַנְּכֶם לְהַקְשִׁיב וּלְשׂוֹחֵחַ,

הִיא מַרְגִּישָׁה נְעוּלָה, אֶצְלְכֶם  - הַמַּפְתֵּחַ.

 

עַל בְּעָיָה שֶׁאוּלַי קַיֶּמֶת כְּדַאי לִשְׁאול,

בִּתְשׁוּבָתָהּ לְעִתִּים מָצוּי הַמַּפְתֵּחַ לַכּל.

 

סַפְּרוּ לָהּ עַל בִּלּוּיִים וְעַל עֲבוֹדָה,

בְּעֵינֶיהָ זֶה כְּמוֹ סִפּוּר אוֹ אַגָּדָה.

כָּל אֵלֶּה אוֹתָהּ מְאוֹד מְעַנְיְנִים,

כִּי הַקִּירוֹת מַקְשִׁיבִים - אַךְ אֵינָם עוֹנִים.

 

הַצִּפִּיָּה שֶׁלָּהּ לְשִׂיחַת טֶלֶפוֹן גְּדוֹלָה מְאד,

וְאִם בְּהִזְדַּמְּנוּת תִּשְׁאַל גַּם לִשְׁלוֹמָהּ,

וְהִיא תַּרְחִיב בִּתְשׁוּבָתָהּ וּתְסַפֵּר עוֹד וְעוֹד,

הַאֲזֵן לָהּ בְּסַבְלָנוּת וְגַם בַּהֲבָנָה.

וְאִם יְשַׂחֵק מַזַּלְכֶם, וְהַשַּׁלְוָה תִּשְׂרור בְּבֵיתְכֶם,

הַיְּלָדִים יַעֲשׂוּ לָכֶם טוֹבָה, הֵם יָבוֹאוּ אֲלֵיכֶם.

 

כֻּלָּם יָבוֹאוּ אֶל אִמָּא לְמַאֲכָלֶיהָ הַמְּהֻלָּלִים,

כִּי אֶת הָאוֹכֵל שֶׁל אִמָּא כֻּלָּם זוֹלְלִים,

וּבְקוֹל מוֹדִים לָהּ עַל רְחִיצַת הַכֵּלִים.

 

כְּדַאי לָתֵת לָהּ גַּם מַחְמָאָה,

עַל כּוֹבַע אוֹ עַל חֻלְצָה חֲדָשָׁה,

לָצֵאת אִתָּהּ לְטִיּוּל קָטָן אוֹ סְתָם לְבַלּוֹת אִתָּהּ מְעַט זְמַן.

לֵהָנוֹת מֵהַנּוֹף בְּיַחַד אִתָּהּ,

זֶה הַכּל מַתָּנָה בִּשְׁבִילָהּ.

 

כִּדאי לַּחְשׁוב גַּם עַל זֶה,

כַּמָּה זְמַן בְּיַחַד עוֹד יִהְיֶה?

תְּשׂוּמַת לֵב קְטַנְטַנָּה, גּוֹרֶמֶת לָהּ נַחַת,

אָז לָמָּה אֶת זֶה מִמֶּנָּה לָקַחַת?!

 

לַחְשׁוב עַל כָּל זֶה בִּרְצִינוּת - זֶה כְּדַאי,

תְּנוּ לָהּ מִזְּמַנְּכֶם,

כָּל זְמַן שֶׁזֶּה לא מְאֻחָר מִדַּי !!!

 

 

 

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now