שמע שעל המיטה

ליקוטים ממעם לועז, מפרוש עת רצון,  הבן איש חי ועוד.

 

קריאת שמע שעל המיטה מגינה עלינו מפני המזיקים שלא יזיקונו, והיא תיקון גדול מאד על כל מה שחטא ופגם ביום הזה וצריך להיזהר בה מאוד.

 

      כשעולה הנשמה בכל לילה ולילה היא עצמה הולכת לפני הקב"ה ומעידה על כל מה שעשה האדם באותו היום, הן המעשים שעשה בגלוי, והן אלו שעשה בסתר, והכל נרשם לפני הקב"ה. (מעם לועד דברים א' עמ' יז) לכן "כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עברה יתוודה עליה ויקבל על עצמו שלא לעשות עוד, ובפרט בעוונות המצויים כגון חניפות, שקרים, ליצנות, לשון הרע, וכן עוון ביטול תורה. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים". (כתב המשנה ברורה)

 

     השינה לאדם בלילה יש בה צורך ותועלת גם מצד הרוחניות, ולכן צריך האדם לכוין שגם בעת השינה הוא עובד את בוראו.

 

     טוב לבריאות הגוף, שישכב בתחילת שינתו על צד שמאל ובסוף על צד ימין.

 

 

הפחדים נעלמו

באחד מן הימים התדפקו על דלתו של רבי אברהם יחיאל פיש זצוק"ל אם ובתה הבוגרת. הבת מזה שנים מתעוררת באמצע הלילה כשכולה אחוזה פחד.

הרב פיש זצוק"ל שאל את הבת האם קוראת קריאת שמע בלילה לפני השינה? הבת ענתה : לא. והרב אמר לאם: אם כן מה את רוצה? ומאז קראה הבת קריאת שמע ומתמידה על כך לפני השינה והפחדים נעלמו כלא היו.

 

 

בזכות "שמע ישראל" של אמא

בזמן השואה, ילדים יהודים רבים הוכנסו למנזרים ולכנסיות, לאחר שהוריהם הובלו למחנות המוות.

לאחר המלחמה, פנתה משלחת רבנים לאחד המנזרים בידעם שישנם שם ילדים יהודים רבים. הם פנו לכומר האחראי וביקשו ממנו לקבלם. הכומר אמר שאין שום סיכוי לדעת מי יהודי והקציב להם שלוש דקות בלבד על מנת לזהות מי מהילדים יהודי, שכן שהו שם גם ילדים גויים. ביקשו הרבנים ששלושת הדקות הללו תהיינה לפני שהילדים ישנו. הכומר הסכים. בזמן המיועד, הגיעה משלחת הרבנים.

כל הילדים שכבו במיטות. אחד הרבנים עמד באמצע האולם, דממה השתררה בחדר, ואז קרא הרב בקול עמוק ושקט: "שמע ישראל א-דוני א-לוהינו א-דוני אחד". באותו רגע, החלו להישמע רחשים מכל עבר, בכי חרישי והברות מקוטעות: "אימא", "מאמע". היטב זכר כל ילד יהודי את מילות "שמע ישראל" אותן לחשה לו אימו לפני לכתו לישון, בצרפה נשיקה על המצח ואמירת "לילה טוב". 

מיד ידעו הרבנים לזהות מי מהילדים יהודי ומי לא, וכך ניצלו הילדים. (כי אש קדחה באפי)

 

 

קריאת שמע שעל המיטה

ראוי שיתן האדם אל ליבו למחול לכל אדם שחטא כנגדו באותו היום.

שלא יענש שום אדם בגללו, שהרי אמרו בגמרא שכל מי שחברו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה.

 

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי. בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי. בֵּין בְּאנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְי אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלּא אֶחֱטָא עוֹד. וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ  הָרַבִּים  אֲבָל  לֹא  עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְחוֹלָאִים רָעִים: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְי צוּרִי וְגאֲלִי:

 

 

בָּרוּךְ [אַתָּה יְי, אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,] הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפַּי וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְי אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַעֲמִידֵנִי לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וְתֵן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתַרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה. וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְיִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר הַטּוֹב וְאַל יִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר הָרָע. וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע וּמֵחוֹלָאִים רָעִים וְאַל יַבְהִילוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. בָּרוּךְ [אַתָּה יְי,] הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ:

 

ויאמר: אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְי אֱ-לֹהֵינוּ יְי אֶחָֽד:

בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

 

וְאָהַבְתָּ אֵת יְי אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל- מְאדֶֽךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָֽנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֽטָפת בֵּין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ: 

יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם: רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמה שִׁשִּׁים גִּבּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת: וחוזר מ- "הנה מטתו" ג' פעמים.

 

יְבָרֶכְךָ יְי וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

 

ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אמַר לַיי מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱ-לֹהַי אֶבְטַח-בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא-תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה  מִימִינֶךָ,   אֵלֶיךָ לֹא  יִגָּשׁ:  רַק  בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט,  וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי-אַתָּה יְי מַחְסִי.

 

בימים שאין אומרים בהם תחנון לא יאמר וידוי:

 

אָנָּא יי אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. תָּבא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ. וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי ערֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְי אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל חָטָאנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ:

אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דפִי וְלָשׁוֹן הָרָע. הֶעֱוִינוּ. וְהִרְשַׁעְנוּ. זַדְנוּ. חָמַסְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה. יָעַצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת. כִּזַּבְנוּ. כָּעַסְנוּ. לַצְנוּ. מָרַדְנוּ. מָרִינוּ דְבָרֶיךָ. נִאַצְנוּ. נִאַפְנוּ. סָרַרְנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. פָּגַמְנוּ. צָרַרְנוּ. צִעַרְנוּ אָב וָאֵם. קִשִּׁינוּ ערֶף. רָשַׁעְנוּ. שִׁחַתְנוּ. תִּעַבְנוּ. תָּעִינוּ וְתִעֲתַעְנוּ. וְסַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל-הַבָּא עָלֵינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ. וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ:

 

אחר-כך יאמר "אנא בכח" כולו בכל לילה,

ואחר כך יחזור לומר הפסוק שכנגד אותו הלילה ג' פעמים:

 

ליל א':   אָנָּא בְּכחַ, גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה:

ליל ב':     קַבֵּל רִנַּת, עַמֶּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:

ליל ג':      נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם:

ליל ד':     בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם:

ליל ה':     חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ:

ליל ו':      יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:

ליל שבת: שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:

 

ואומר בלחש:

בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד: אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד:

בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי יְי אֵל אֱמֶת:

 

וטוב לומר י"ב פעם:

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם.

 

 

טוב לומר ג' פעמים פסוק זה ולכוין להתעורר בשעה מסוימת ויועיל בעזהי"ת

עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר: